העדה נשאלה כיצד האירוע השפיע על חייה והיא העידה :
"זה שיבש לי את כל החיים. יש לי פגיעה אורתופדית, יש לי ברזלים מכף הרגל ועד הכתף. אני מאוד לא יציבה מאז ואני צריכה קולנועית הרבה פעמים וקביים בשביל לעשות מעברים. יש לי גם פגיעת ראייה ואני לא יכולה להתנייד בקביל עם כל הדברים שעוזרים לי להתנייד, גם קביים, גם קולנועית וגם מקל. חלק מזה נמצא בתיק. בעקבות התאונה יש לי תעודת עיוור." (ראה עדותה מיום 8.1.25, עמ' 5 ש' 5-8).
היא העידה, כי עברה ניתוח ראש. יש לה פגיעה נוירולוגית וכן בעיות בטווח תנועה ביד. היא עתידה לעבור עוד ניתוח מוח בשביל להישאר בחיים.
העדה נשאלה כיצד התאונה השפיעה עליה רגשית ונפשית :
"התאונה גרמה לכל מיני בעיות, אני לא זוכרת מה היה לי לפני, בזוגיות שלי זה גרם לקשיים. בעקבות המצב הפיזי שלי אז הנישואים שלי כבר לא צלחו.
לשאלת ביהמ"ש, האם את מקבלת סיוע או תמיכה? ואיך סדר היום שלך לאחר התאונה?
העדה משיבה: יש לי פסיכולוג ואני מקבלת תרופות בפן הרגשי. בבוקר אני מנסה להתארגן וזה לוקח מלא זמן, אני לא יודעת להגיד כמה. יש לי עוזרת, אני מתארגנת בסיוע עוזרת ואז אני הולכת לטיפולים ואז אני חוזרת הביתה ונרדמת, אין לי כוח לכלום בערך ואז אני מתעוררת מתקלחת וחוזרת לישון." (ראה עדותה מיום 8.1.25, עמ' 6 ש' 19-25).
העדה נשאלה באיזה נתיב ובאיזו מהירות נסעה, היא העידה :
"ת. התאונה ארעה בנתיב שלי ונסעתי בוודאות לאט, אף פעם לא נהגתי יותר
מהמהירות המותרת." (ראה עדותה מיום 8.1.25, עמ' 6 ש' 29-30).
בחקירתה הנגדית נשאלה האם היא זוכרת שמסרה עדות לחוקר בבית לוינשטיין והיא
העידה :
"בגלל שהייתי צריכה לעבור ניתוח מוח ואמרו לי שזה יפגע לי בזיכרון אז רציתי
לתת עדות לפני כן למשטרה כי אני לא ממש זוכרת עכשיו את הדברים, אבל אני
זוכרת שדברתי איתו." (ראה עדותה מיום 8.1.25, עמ' 7 ש' 11-12).
היא העידה, כי קראה את החקירה שלה לפני עדותה.
העדה נשאלה האם כשקראה את העדות שלה, יש לה דברים חדשים שלא מסרה בעדות,
היא השיבה שלא. לאור כך נשאלה, כי בעדותה אמרה שנסעה במהירות נמוכה וכי עקפה
רכב שעל פי עדותו הוא נסע לפחות במהירות 70 קמ"ש, היא העידה :
"ת. אני לא יודעת להגיד מרחק באמת, אבל זה היה הרבה לפני התאונה.
ש. אני גם אומר לך שלא אמרת באופן מפורש בעדותך שנסעת בנתיב שלך.
ת. יש לי תשובה לזה. אחרי הניתוח לא הצלחתי להיות עם מבחר של מילים, נתתי עדות במילים שהיו לי אז.
ש. אני קורא את העדות שלך ואני רואה שהיא מאוד מובנת, מהירה (צ.ל.- נהירה- א.ח.ב.), ברורה, עם אוצר מילים די רחב וגבוה יש לומר, יש מקומות שבהם את אומרת מה שאת לא זוכרת ויש מקומות שאת אומרת שאת זוכרת בוודאות. למשל לא זכרת לומר אם היה גשם לפני התאונה, אבל כן זוכרת לומר שעקפת את הרכב לפני.
ת. ראיתי מים על העלים זה מה שאני זוכרת עכשיו בראש אז יכול להיות שהיה, אז לא זכרתי.
ש. בעדות שלך מול השוטר לא אמרת בשום מקום שאת נסעת בנתיב שלך, מה יש לך להגיד?
ת. אני לא זוכרת.
ש. את זוכרת אם בכלל לאורך כל הדרך נסעת בתוך הנתיב או שמידי פעם היו לך סטיות ימינה או שמאלה עד לתאונה?
ת. אחרי שביהמ"ש מסביר לי, אני אומרת שאני תמיד נוהגת בנתיב בצורה בטוחה.
ש. אני מדבר על יום האירוע, האם הייתה לך סטייה שמאלה או ימינה מהנתיב שלך, כי יש לזה אינדיקציה, אני רק שואל אותך אם את זוכרת ולא מה את עושה תמיד?
ת. אם אתה שואל על התאונה הספציפית, יש לי פגיעה בזיכרון ואני לא זוכרת, אבל למרות שאתה טוען שאתה שואל רק על האירוע עצמו, אני נסעתי תמיד בצורה זהירה.
ש. מפנה אותך לעדותך אצל השוטר שאת אומרת בעמ' 1, ש' 5-7, שאת אמרת שפחדת שמישהו יכנס בך בגלל מזג האוויר ואז איתי הגרוש שלך אמר משהו ששעשע את סבתא שלך ואז הראש שלה עף לאחור והיא הייתה עם ידיים שמוטות. אם את רואה את הראש של סבתא המנוחה עף לאחור והיא יושבת לימינך, לאן הראש שלך מוסט באותו רגע?
ת. לצד ימין.
ש. וזה בדיוק הרגע שבו קורת התאונה?
ת. לא. אני ראיתי את סבתא שלי במהלך התאונה.
הערת בית המשפט
העדה מדגימה תנועת ראש.
ת. אני לא הסתכלתי על סבתא אני הייתי בכביש ואז כשהרכב נכנס בי הראש
הוסט הצידה ורק אז ראיתי את סבתא." (ראה עדותה מיום 8.1.25, עמ' 7-8 ש'
23-33,1-14).
ב"כ הנאשם הציג לנהגת המעורבת את סרטון ניסוי שדה הראיה שערך הבוחן מעיין המדמה את המצב בתאונה, והיא נשאלה על כך כי לא יתכן שלא ראתה אורות מגיעים ממרחק מכיוון נסיעתו של הנאשם כשבסרטון הניסוי רואים אורות.
תחילה אחינועם התקשתה להשיב על השאלה בשל פגיעתה המוחית לטענתה, ובהמשך כשהשאלה שוב הוסברה לה על ידי בית המשפט העידה :
"העדה משיבה, לפי הסרטון שמציג לי סנגור אפשר לראות את האורות, לגבי התאונה מסבירה שלפני תחילת העקומה כן ראיתי אותו אבל בתאונה עצמה לא ראיתי אותו. ראיתי אור ענק בתוכי." (ראה עדותה מיום 8.1.25, עמ' 9 ש' 19-20).