60. החברה טענה כי יש לדחות את הבקשה לפסילת נספח 15, כי זכות הקניין שלה ברכושה, כמעסיקה, והאינטרס הציבורי גוברים על זכותה של התובעת לפרטיות במקום העבודה. בתצהירו מטעם החברה, הבהיר מר לזר, כי מדובר בתכתובות ששלחה התובעת במהלך עבודתה מתיבת דואר אלקטרוני של החברה, אשר נועדה לצרכי עבודתה בלבד, ומידע זה נשמר על השָרָת שבבעלות החברה; עוד טען, כי אין מדובר בתכתובת אי-מייל מתיבת דואר אלקטרוני פרטית, שאינה קיימת ואינה נשמרת כלל במחשבי החברה.
החברה הוסיפה והטעימה בטיעוניה, כי "כל עובדי החברה כולל התובעת ידעו שהנתבעת עורכת מפעם לפעם ניטור על כל תיבות הדואר
--- סוף עמוד 70 ---
האלקטרוני של החברה - שמאוחסן על שרת החברה - להבדיל מתיבות דואר פרטיות של העובדים - וזאת לאור סוג החומר שמאוחסן במחשבי הנתבעת, חשיבותו ורגישותו וכן מחשש להחדרת חומר מזיק למחשבי החברה. עובדה זו הובהרה היטב לכל עובד שהתקבל לעבודה, לרבות הנתבעת". לטענת החברה, הליך הניטור מתבצע דרך קבע בכל מחשביה, לפחות אחת לשבוע, כנוהל גורף ורחב שמטרתו "לשמור ולהגן על נכסי החברה". עוד נטען כי מדובר במסמכים חיוניים להוכחת גרסתה של החברה, כי תכתובות אלה מצויות ברשותה של התובעת, וכי אם תגלה אותם ממילא לא יהיה עוד צורך בהגשת התדפיסים שבנספח 15 לתצהיר.
החלטתו של בית הדין האזורי
61. ביסוד החלטתו של בית הדין האזורי עמדה שאלת הסכמתה של התובעת לפגיעה בפרטיותה, בחדירת החברה לתכתובות האי-מייל ששלחה ולתוכנן. בהחלטתו קבע בית הדין האזורי כי "יש לראות את התובעת כמי שהסכימה לעיון החברה בהודעות הדואר האלקטרוני שהוגשו כראיה". אי לכך, התיר בית הדין האזורי הגשתן של התכתובות בנספח 15 לתצהירו של מר לזר כראיה מטעם החברה. עיקר טעמיו של בית הדין בהחלטתו זו, נפרט להלן.
62.בית הדין האזורי קבע כי הפגיעה בפרטיות התובעת נעשתה בהסכמתה מכללא. זאת, מש"תיבת הדואר האלקטרוני ניתנה לתובעת - ככלל, לצורכי עבודתה, ואין מדובר בתיבה פרטית ו/או עם סיסמה מיוחדת הידועה רק לה אישית". על כן התובעת ידעה "שאין מדובר במתחם פרטי שמובטח שלא יחדרו אליו" ויכולה הייתה ש"לא לכלול בהודעות נושאים אישיים שאינה מעוניינת שייחשפו". מה גם שהחברה הבהירה לעובדים "כי היא עורכת מעת לעת ניטור של תיבות הדואר האלקטרוני המאוחסנות על גבי שרת החברה". אי לכך, התובעת ידעה כי תיבת האי-מייל שהועמדה לרשותה אינה מיועדת לענייניה האישיים או האינטימיים, וכי קיימת אפשרות שתוכן ההודעות יגיע לצדדים שלישיים, לרבות החברה עצמה. לאור כל אלה, הגיע בית הדין האזורי למסקנה, כי ההסכמה מכללא שניתנה על ידי התובעת "אינה לפיכך, לחדירה משמעותית לפרטיותה (לגביה היינו בודקים היטב אם אכן ניתן להסיקה), אלא לעיון בהודעות