בבית הדין הארצי לעבודה ע"ע 90/08
ע"ע 312/08
ע"ע 90/08
טלי איסקוב ענבר
המערערת
–
1. מדינת ישראל – הממונה על חוק עבודת נשים ואח'
2. פאנאיה בע"מ
3. יוסי כהן
4. אבי לזר
ע"ע 312/08
1. אפיקי מים אגודה חקלאית שיתופית לאספקת מים בבקעת בית שאן בע"מ
2. אפיקי מים (1995) אגודה חקלאית שיתופית בע"מ
–
רן פישר
מוזמנים להתייצב בהליך
1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה
2. לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים
מתייצבים ברשות: ידידי בית הדין
1. האגודה לזכויות האזרח בישראל
2. קו לעובד
המשיבים
המערערות
המשיב
בפני: הנשיא סטיב אדלר, השופטת נילי ארד, השופטת רונית רוזנפלד
נציג עובדים, מר שלום חבשוש נציג מעסיקים, מר דוד בן אבו
בתיק עע 90/08
בשם המערערת: עו"ד פנינה זיידנברג ועו"ד אבי פרידמן
בשם מדינת ישראל: עו"ד טל זרקו
בשם המשיבים 2-4: עו"ד שבתאי מיכאלי ועו"ד יאיר בן נעים
בתיק עע 312/08
בשם המערערות: עו"ד שרון סטולרו-כהן ועו"ד יוסף משיח
בשם המשיב: עו"ד ורד רם ועו"ד יעל פורת-קוצר
מוזמנים להתייצב בהליך
בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד סימה קרמר
בשם ההסתדרות הכללית החדשה: עו"ד חנה שניצר ועו"ד איריס ורדי
בשם לשכת התיאום של האירגונים הכלכליים: עו"ד שלמה נוימן
מתייצבים ברשות: ידידי בית הדין
בשם האגודה לזכויות האזרח וקו לעובד: עו"ד אבנר פינצ'וק
פסק דין
השופטת נילי ארד
--- סוף עמוד 4 ---
פתח דבר
בהליכים שלפנינו נדרשים אנו לראשונה לשאלות הנובעות משימוש שעושה העובד במחשב, בטכנולוגיות מידע ובתכתובת דואר אלקטרוני בתיבות דואר וירטואליות במקום העבודה. במסגרת זו נדרשים אנו לכללי האסור והמותר החלים על העובד ועל המעסיק בשימושי המחשב במקום העבודה, לרבות חדירת המעסיק לתכתובת הדאר הווירטואלית (להלן גם: אי מייל) של העובד, והגשת תדפיסים שהופקו מתכתובת האי-מייל, כראיה בהליך המשפטי.
שאלות אלה, על מגוון פניהן, נמצאות בליבת הערעורים שלפנינו, המכוונים נגד החלטותיהם של שני בתי-דין אזוריים לעבודה, מושא הערעורים שלפנינו.
הילוכו של דיון
2. הסוגיות מושא דיוננו מעוגנות בהתנהלותם של הצדדים ליחסי העבודה בעידן טכנולוגיות התקשורת והמידע, ויישומן במקום העבודה. נוכח ראשוניות ההכרעה בנושא והשלכותיה, ראינו לנכון לפרוש את מלוא רוחב היריעה המשפטית, על מכלול פניה, ולאורה נכריע בערעורים גופם.
וזה יהיה הילוכו של הדיון:
בפרק המבוא נביא את תמצית החלטותיהם של בתי-הדין האזוריים ואת עיקרי ההסכם הקיבוצי הכללי שנכרת בעקבותיהן.
בששת הפרקים הבאים נציג את המסגרת הנורמטיבית שביסוד השאלות מושא הדיון:
בפרק הראשון נתייחס בקצרה לשימושי המחשב במקום העבודה.
בפרק השני נעמוד על הזכויות והחובות החלות על המעסיק ועל העובד ויישומן בכל הנוגע לשימושי המחשב במקום העבודה.
בפרק השלישי נפרט את העקרונות המנחים והתנאים המוקדמים למעקב אחר השימוש שעושה העובד במחשב ובטכנולוגיות מידע מסוג תיבות דואר וירטואלי, שהמעסיק מעמיד לרשות העובד במקום העבודה.
בפרק הרביעי נדון ביסוד ה"הסכמה" במפורש, מדעת ומרצון, הנדרשת מן העובד. זאת, בכפוף להתקיימותם של התנאים המצדיקים כוונת המעסיק לבצע מעקב אחר תכתובת האי-מייל האישית של העובד וחדירה לתוכן באותה תכתובת.
--- סוף עמוד 5 ---
בפרק החמישי נפנה לסוגים השונים של תיבות הדואר הווירטואלי, שהן רכושו של המעסיק ובבעלותו, ושאותן הוא רשאי להעמיד לשימושו של העובד, במתחם הווירטואלי במקום העבודה. במסגרת זו נעמוד על כללי המעקב והחדירה לתכתובת האי-מייל של העובד בסוגים השונים של התיבות הווירטואליות: התיבה המקצועית המיועדת למטרות עבודה ולצרכיה הרשמיים בלבד ((professional purposes; תיבות המוקצות לשימושו האישי של העובד אשר יכול ויהיו תיבה מעורבת, במסגרתה מורשה העובד לעשות שימוש לצרכיו האישיים בנוסף לצרכי העבודה; או תיבה אישית המיועדת כל כולה לצרכיו האישיים של העובד.
בפרק הששי נפנה לשימוש שעושה העובד, ברשות המעסיק במקום העבודה, בתיבה חיצונית-פרטית שהיא בבעלותו הבלעדית של העובד ולצרכיו הפרטיים (private e-mail או webmail), ועל האיסור החל על המעסיק לקיים מעקב וחדירה לתיבה זו, אלא בהינתן צו בית משפט.
בפרק השביעי והאחרון נפנה לדיון והכרעה בערעורים גופם לאור התשתית הנורמטיבית ויישומה בנסיבות המקרים שלפנינו.
מבוא - תמצית התובענות מושא הערעורים
התובענה בפרשת איסקוב (ע"ע 90/08)
3. בפרשת איסקוב טענה המערערת כי פוטרה שלא כדין בעת שהייתה בהריון. על רקע זה סבה המחלוקת בין הצדדים בדבר המועד בו נכנסו לתוקף פיטוריה מעבודתה במשיבה (להלן בפרק זה: החברה).
לטענת החברה המעסיקה, בעת שהודיעו למערערת על הפסקת העסקתה לא הייתה בהריון, ובחודשיים שחלפו למן ההודעה ועד סיום העבודה בפועל, עסקה בחיפוש מקום עבודה חלופי. לביסוס גרסתה צירפה החברה לתצהיר שהוגש מטעמה, קובץ תדפיסים של 48 תכתובות אי-מייל ששלחה המערערת מתיבת הדואר וירטואלית שסופקה לה במקום העבודה (להלן גם: תיבת הדואר או התיבה). כפי שהוברר, מרבית התכתובות ששלחה המערערת מתיבת הדואר היו לחברות השמה בצירוף קורות חיים. תכתובות אחדות נשלחו לחברים בעבודה, אחת מהן נשלחה באמצעות בעלה של המערערת, ושתיים אחרות הכילו תכתובת בין המערערת לבין
--- סוף עמוד 6 ---
אחיה. חלק מן התכתובות כללו כתובת הנמען ונושא הפנייה בלבד, בהודעות אחרות נוסף תוכן מילולי.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ונציגת ציבור גב' אורה אופנהיים - דוניו; עב 10121/06) דחה את בקשתה של המערערת שלא להתיר למעסיקה הגשת תכתובות האי-מייל כראיה, תוך שקבע, כי ניתנה הסכמתה מכללא לחדירה לתיבת הדואר האישית שלה במקום העבודה. נגד החלטה זו מכוון ערעורה בפנינו, מושא דיוננו בהליך זה.
התובענה בפרשת אפיקי מים (ע"ע 312/08 )
4. בפרשת אפיקי מים, הועסק המשיב על ידי המערערות (להלן: החברות). במהלך עבודתו עשה המשיב שימוש בתיבות דואר אישיות שהוקצו לו במקום העבודה, בנוסף עשה שימוש, בשעות העבודה ולאחריהן, בתיבת דואר חיצונית-פרטית בבעלותוnetvision)). החברות הגישו תביעה נגד המשיב על נזקים כספיים ואחרים שגרם להן. המשיב מצידו תבע מן החברות תשלומים בגין תקופת עבודתו וסיומה. לשם ביסוס טענותיהן בדבר פעילותו הפוגענית של המשיב, הגישו החברות תדפיסים מתכתובות אי-מייל ששלח במהלך עבודתו מתיבות הדואר שהועמדו לשימושו האישי ומן התיבה החיצונית-פרטית שלו. התדפיסים הופקו מן השָרָת האלקטרוני של החברות. המשיב התנגד להגשת התכתובות הללו כראיה בהתדיינות המשפטית בינו לבין החברות, תוך שטען כי תכתובות האי-מייל הכילו תכתובת אישית שלו, ובמיוחד אלה שהופקו מתיבת הדואר הפרטית אשר הכילו תכתובות פרטיות שלו עם צדדים שלישיים.
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופט חיים ארמון; עב 1158/06; עב 1027/06) קבע כי חדירת החברות לתכתובת האי-מייל הפרטית של המשיב והגשתה לבית הדין כראיה, מהווה פגיעה חמורה בפרטיותו כעובד; וכי אין להגיע למסקנה לפיה נתן הסכמתו לעיון בתדפיסי האי-מייל מתיבת הדואר הפרטית שלו, בשל כך בלבד שנמצאו בפח האשפה שבתחומי החברה. אי לכך, נעתר בית הדין למבוקשו של המשיב, והורה על הוצאת תדפיסי תכתובות האי-מייל מתיק בית הדין. נגד החלטה זו מכוון ערעורן של החברות, מושא דיוננו בהליך זה.
--- סוף עמוד 7 ---
ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 25.6.2008 בין ההסתדרות ללשכת התיאום
5. במסגרת הדיון המאוחד בערעורים שלפנינו, הורינו על הזמנת ההסתדרות הכללית החדשה (להלן: ההסתדרות) ולשכת התאום של הארגונים הכלכליים (להלן: לשכת התיאום) כמתייצבים לדיון. נוכח המצב שנוצר לאחר פסיקתם של בתי הדין האזוריים ובמסגרת הטיעונים בערעור, הודיעו ההסתדרות ולשכת התיאום לבית דין זה, כי חתמו על הסכם קיבוצי כללי במסגרתו נקבעו עקרונות וכללי ההתנהגות בשימוש שעושה העובד במחשב המעסיק במקום העבודה, כחלק בלתי נפרד מביצוע העבודה ולצרכיה. ההסכם הקיבוצי הכללי נחתם ביום 25.6.2008 בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה - כארגון העובדים היציג שהוא צד להסכמים קיבוציים ארציים וענפיים בכל המגזרים במשק, לבין לשכת התאום של הארגונים הכלכליים, שהיא ארגון גג המאגד את רוב ארגוני המעסיקים והארגונים הכלכליים בישראל (להלן: ההסכם הקיבוצי או ההסכם).
כפי הנדרש בדין[1] הוגש ההסכם לרישום ביום 30.7.2008 במשרד התעשייה המסחר והעבודה כהסכם קיבוצי מספר 20087033[2], נקלט ביום 12.10.2008 ו"נרשם בספר ההסכמים הקיבוציים כדין"[3] בתחולה פרוספקטיבית החל מיום החתימה[4], באין הוראה מפורשת בדבר מועד התחולה. לפי שהוצהר בהסכם, בכוונת הצדדים לפנות אל שר התעשייה המסחר והתעסוקה "בבקשה להוציא צו הרחבה, המחיל את הוראותיו על כל העובדים והמעסיקים בישראל"[5]. נכון למועד כתיבת פסק דין זה לא הוצא צו הרחבה. ההסכם הקיבוצי מאפשר הצטרפות ארגון המעסיקים, שאיננו צד להסכם והצטרפות "מעסיק, שהסכם זה אינו חל עליו, והוא צד להסכם קיבוצי כללי מיוחד או הסדר קיבוצי"[6].
בסעיף 2 להסכם הקיבוצי נקבעו עקרונות מוסכמים אשר יחולו על "חובות וזכויות עובד ומעסיק בעת שימוש במחשב".. בכפוף לעקרונות המוסכמים,
--- סוף עמוד 8 ---
נקבעו בסעיף 3 להסכם כללי ההתנהגות אשר "יחולו במקום העבודה בו משתמש עובד במחשב המעסיק", תוך הטעמה כי "הסכם זה לא בא לפגוע בהוראות כל דין בעניין סודיות מידע והגנה על הפרטיות"[7]. תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי, כפי שהן מפורטות בסעיפי העקרונות המוסכמים וכללי ההתנהגות, שני פנים לה: במישור הקיבוצי האובליגטורי תקפות הוראות אלה בין הצדדים להסכם. בד בבד, מהוות ההוראות חלק מחוזה העבודה האישי של העובדים. זאת בהיותן הוראות נורמטיביות, בחזקת חקיקת מגן[8] ה"מקנות זכויות ומטילות חובות על העובד ועל המעסיק כפרטים" הגם שאינם צדדים ישירים להסכם[9].
בנוסף להוראות המהותיות בסעיפים 2 ו-3 להסכם, נקבע בו מנגנון יישוב חילוקי דעות בנוגע לנושאים עליהם חל ההסכם[10] לפרשנות ההסכם ויישומו במחלוקת בין הצדדים להסכם[11].
בהתייחס למהות ההסכם, ציינה לשכת התיאום בהודעתה לבית דין זה, כי "רוח ההסכם הנושבת ממנו היא עם ניחוח מובהק של משפט העבודה האירופי, ממושגיו ומיסודותיו הרעיוניים" בהתאם להתפתחויות הצפויות בעולם העבודה, וכי "ההסכם הקיבוצי הוא ניסיון מושכל ליצור מסגרת הסכמית לקווי התנהגות וכללים מוסכמים בין הנהלות ועובדים בכל הקשור לשימוש פרטי במחשב במקום העבודה. הוא גמיש, ישתכלל עם הזמן, הניסיון שיצטבר וההתפתחויות הטכנולוגיות" .
בהמשך הדברים, נתייחס להוראות ההסכם כחלק מהמסכת המשפטית, שביסוד דיוננו. זאת, מבלי שבקביעותינו ובמסקנותינו תהא משום התערבות בהוראות ההסכם הקיבוצי.
נפנה, איפוא, לתשתית הנורמטיבית שביסוד הסוגיות העומדות להכרעתנו.
--- סוף עמוד 9 ---
פרק ראשון: המחשב ושימושיו במקום העבודה
המימד האישי של השימוש במחשב וטכנולוגיות המידע האגורות בו
6. המחשב על מכלול טכנולוגיות המידע שבו Information Technology – IT)) פתח בפני אדם בן זמננו, אופקים חסרי גבולות לפעילות נרחבת בהיבט התקשורתי, התעסוקתי, החברתי והאוניברסאלי. חדשות לבקרים הולכות ונפתחות אפשרויות שימוש טכנולוגיות מגוונות במחשב, הכוללות העברה דינאמית בו-זמנית של מאגרי מידע ניכרים[12] בהן האינטרנט על מגוון הפורמטים, התכנים ודרכי ההתקשרות המאפיינים את הרשת לרבות: תיבות דואר וירטואלי, תכתובות אי-מייל, "חדרי שיח", פורומים, יומני רשת (בלוגים), face book, אתרים אישיים ומסחריים, ועוד היד נטויה (להלן גם: המחשב).
במסגרת המימד התקשורתי הכלל עולמי ולצידו, מכיל המחשב מימד אישי של המשתמש. לעיתים תכופות מהווה המימד האישי עיקר העיקרים לבעליו, בהיותו חולש על מרחב המחיה המוחשי והמטאפיסי של המשתמש. זאת, נוכח ייחודה של הפעילות במחשב שהיא, לא אחת, בבחינת עדות ממקור ראשון, ושותפות למצבים ולאירועים בעלי חשיבות אישית ואינטימית בהליכות חיינו. באמצעות טכנולוגיות המידע העומדות לרשות המשתמש במחשב, יכול ויישמר במרחב הווירטואלי הפרטי שלו, עולמו האישי, המסחרי והיצירתי, על מכלול התכתבויותיו הפרטיות והעסקיות, הגיגיו, עניינים הנוגעים לעבודתו, ולמחוזות פעילותו, ומראי המקום וההיסטוריה של גלישותיו. יישומי טכנולוגיות המידע במחשב ובמיוחד האינטרנט ותכתובת האי-מייל, מכילים מידע המאפשר בניית פרופיל של המשתמש, המגדיר את עולמו על אישיותו, תחביביו, ושאיפותיו, כמו גם את מערכות היחסים והתקשורת שלו במהלך חייו ופעילותו במסגרת העבודה, המשפחה, הקהילה, ההתקשרות הבינלאומית וכל כיוצ"ב.
--- סוף עמוד 10 ---
המרחב הווירטואלי הפרטי של המשתמש במחשב כמוהו כמרחב הפיסי האישי השמור לאדם, והפעילות במחשב כמוהָּ כעשיית המשתמש בביתו, בחצריו ובמכוניתו. לפיכך, ובהיות המחשב "המגירה האישית של בעליו" המכילה מידע כמוס, פרטי ואישי, נחשבת חדירה בלתי מורשית למחשב "כחיטוט בחפציו האינטימיים"[13] של בעליו, ופלישה לטריטוריה זו מהווה פגיעה בזכותו החוקתית לפרטיות[14]. מכאן, אף הדרישה להתאמה האישית של השימושים במחשב, והבחירה המוקפדת באחסון מידע רגיש, החשוב למשתמש והייחודי עבורו.
פרק שני:
זכויות היסוד של המעסיק והעובד בשימושי המחשב במקום העבודה
7. לשם בירור המחלוקת, מושא הדיון שלפנינו, נפנה תחילה לבחינת מערכת הזכויות החוקתיות והחוקיות החלות על המעסיק והעובד במהלך יחסי העבודה לרבות בהיבטים השונים של השימוש במחשב ובטכנולוגיות המידע שבו.
הערך החוקתי-אובייקטיבי של הקניין והפררוגטיבה הניהולית של המעסיק
8. הזכויות החוקתיות המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק, הן בעלות תחולה ביחסים שבין הפרט לשלטון (ההיבט הסובייקטיבי). זכויות חוקתיות-סובייקטיביות אלה, עליהן נמנות הזכויות לכבוד האדם, פרטיות, קניין וחופש העיסוק, מהוות אף חלק מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ככאלה, מבטאות הזכויות החוקתיות-הסובייקטיביות ערכים אובייקטיביים החלים בכל ענפי המשפט[15]. הערכים החוקתיים-אובייקטיביים ובהם, כבוד האדם,
--- סוף עמוד 11 ---
פרטיות, קניין וחופש העיסוק, מחלחלים מתחומי המשפט החוקתי, באמצעות מושגי השסתום, כגון תום לב ותקנת הציבור, אל עבר ענפי המשפט השונים ובכלל זה המשפט הפרטי, לרבות משפט העבודה[16]. בכך בא לידי ביטוי מודל התחולה העקיפה של זכויות היסוד במשפט הפרטי ומכאן תחולתן של הזכויות החוקתיות-סובייקטיביות כערכים אובייקטיביים בין הפרטים לבין עצמם[17]. בהתאם, מכיר משפט העבודה בערך החוקתי-אובייקטיבי לקניין של המעסיק ברכושו במקום העבודה (ערך זה יכונה להלן: הזכות לקניין). כנגזרת מכך, מוכרת זכותו של המעסיק לנהל את מפעלו (להלן: הפררוגטיבה הניהולית)[18]. בה במידה מכיר משפט העבודה בערך החוקתי-אובייקטיבי של חופש העיסוק של המעסיק הכולל את "הזכות ליהנות מחופש עיצוב החוזה והתנאים שעל פיהם ובמסגרתם יתנהל המפעל" (ערך זה יכונה להלן: הזכות לחופש העיסוק)[19].
זכויות הקניין וחופש העיסוק של המעסיק, כמו גם האוטונומיה שלו לנהל את מפעלו כרצונו[20] במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלו[21] וחוזה העבודה
בין הצדדים[22], חלים על השימוש שעושה העובד במחשב ככלי עבודה, לרבות אמצעֵי התקשורת הטכנולוגיים שבו, על מכלול יישומיהם, לרבות
--- סוף עמוד 12 ---
האינטרנט, האינטרא-נט, השָרָת, ותכתובת האי-מייל. זאת, בהיותם חלק בלתי נפרד מסביבת העבודהinherent part of the office environment[23] ואמצעי הייצור שבה[24].
בעידן המודרני הטכנולוגי, קיימת מגמה הולכת וגוברת, של העברת הפעילות במקום העבודה לתשתית ממוחשבת כוללת, עד כדי התנהלות "ללא נייר". במקום עבודה המאופיין בתשתית ממחושבת ובהשקעת משאבים של טכנולוגיות וירטואליות וכוח אדם המיומן בשימוש במחשב ובטכנולוגיות מידע בסביבת העבודה, מתחייבת הקפדה יתירה מפני חדירת גורמים זרים, או עויינים, למרחב הווירטואלי של המעסיק, על מכלול פניו ומפני שימוש בלתי ראוי של העובדים בטכנולוגיות המידע. זכות הקניין של המעסיק במקום העבודה והפררוגטיבה הניהולית שלו, מקימות לו זכות להגן על רכושו הפיזי והווירטואלי האצור ברשת. אי לכך, רשאי המעסיק לנקוט באמצעים מוגברים של אבטחת המידע שנצבר ברשת, הנקלט בה והיוצא ממנה. במסגרת זו, רשאי המעסיק לפקח על פעילותם של העובדים כדי לוודא שלא יעשו שימוש בלתי מורשה, או בלתי חוקי בכלי העבודה הווירטואלי והמידע המופקד בידם. בתוך כך רשאי המעסיק לדרוש מן העובדים כי יקדישו זמנם לעבודה ולא יסטו ל"שדות זרים" הפזורים לרוב על פני הרשת הווירטואלית העולמית. זאת, בין היתר, על דרך קביעת האסור והמותר בשימושים שעושים העובדים בסביבת העבודה הממוחשבת.