במהלך השיחה התקשר נאשם 2 לברוקר קובי ומבקש לשנות את הלימיט במנופים: "תשנה אותו למאה".
בעקבות פעילותו שער המניה עולה ל-100.9. נאשם 2 ציין בפני נאשם 3: "טוב, אני יותר אין מחויבות אליך, הכל בסדר בעניין הזה... אתה ילד גדול כבר... אני את שלי עשיתי בנייר הזה כבר... לא חשבתי לקחת לך חצי מיליון.. זה.. אתה לא צריך כלום. הנה מאה נקודה.. מאה נקודה תשע הנייר".
לגישת המאשימה, שיחה זו מלמדת על הבנתם של שני הנאשמים אופן פעילותו של נאשם 2 במסחר. ניכר מהשיחה: "שנאשם 2 סבר שהוא נמצא ב'חוב' מסוים כלפי נאשם 3 בגין פעילותו בתקופה זו" (עמ' 138 סע' 403).
עמדת המאשימה אינה מבוטלת.
עם זאת, פרשנות ההגנה אינה פחות נוחה.
מדובר בשני פעילים בשוק המחליפים דעות, הערכות וכוונות בנושא שער המניה.
לא למותר לצטט מדברי פרקליטתו הנכבדת של נאשם 2 בסיכומיה: "שיחה זו ממחישה באופן חד את הפער בין המשמעות שהמאשימה מייחסת למילים לבין זו הראויה להן. אלדר לא 'הטריף' את הנייר. אי-אפשר לראות 'טירוף' בניסיון לרכוש ב-0.1 מעל שער העסקה האחרונה, במיוחד שגם כך אלדר לא הצליח לקבל את מבוקשו. שנית, היא מוכיחה את טענת אלדר בדבר שיטת פעולה של מתן פקודות באופן שהמאשימה רואה כ'קלאסי'. הנה אלדר מנסה לרכוש מניות ואינו מצליח... ועוד מגדילה המאשימה וטוענת שדבריו של אלדר 'אני יותר אין לי מחויבות אליך' וגם 'אני את שלי עשיתי בנייר הזה כבר', תומכים בעמדתה. דא עקא, אם המאשימה חושבת שיש להתייחס לדברים ברצינות, היא מחויבת לעמדה שאין קשר בין אלדר לקולנברנר, שהרי אלדר הצהיר, שאין לו 'מחויבות' כלפי קולנברנר, וגם שהוא את שלו 'כבר עשה'. אם כך, ברור שאין ביניהם קשר..." (סע' 40-38, עמ' 6, השלמת סיכומי נאשם 2).
ביום 09.12.10 מכר, כאמור, נאשם 3 מניות מנופים בסכום של 592,759 ערך נקוב וקנה בסכום של 46,090 ערך נקוב מניות מנופים. פעולותיו של נאשם 3 בשוק באותו יום, לא היה בהן כדי להעלות שער המניה. נהפוך הוא.
שיחה 1660
- שיחה בין נאשמים 2 ו-3 משעה 10:34.
--- סוף עמוד 162 ---
נאשם 2 הביע כוונתו לרכוש המניה. נאשם 3 מעריך כי לא יהיו לו מוכרים, וכן: "סתם נלחמת באפילה איזה שבועיים. נאשם 2: אני יודע, בסדר, אבל אין מה להשתולל עכשיו, צריך לחכות".
לגישת המאשימה, שיחה זו מלמדת כי לסברת הנאשמים מכירות של דש אייפקס גרמו לירידות השערים במניה בתקופה הרלוונטית.
לגישת המאשימה, שיחה זו מצביעה שנאשם 3: "...ידע מה הייתה מטרת הקניות של נאשם 2 באותה תקופה. תשובתו של נאשם 2 מלמדת שאותה מטרה הנחתה אותו גם בימי מסחר אלה, שכן עולה מהם שהוא נמצא בעמדת המתנה והיערכות לקראת המתנה למועד בו יוכל לממש חלק מהחזקותיו" (סיכומי המאשימה, עמ' 139 למעלה).