השיחה נמשכה והשלימה הפסיפס העובדתי שנפרש לפנינו.
נאשם 3 ביטא את דאגתו באם לא יביא נאשם 1 קונה והם: "...אנחנו נקנה ונקנה ונקנה". נאשם 2 ביקש להרגיע את נאשם 3 ולקראת סיום השיחה דיבר עמו על ההתמודדות: "בשביל זה צריך להילחם... להילחם נכנס לת"א 100... הוא יביא קונה, הוא מבין שזה בדמו...".
- תוכנית המרמה בהשתקפותה.
--- סוף עמוד 19 ---
נאשם 2 דיבר עם נאשם 3 על ה"פתרון" שבכוחו של נאשם 1 להביא, "פתרון" לרכישות הגדולות של מניות מנופים על-ידי נאשם 2. נאשם 2 לא דיבר על "פתרון" בעלמא, אלא על "פתרון" שנתגבש, לפיו קיים אדם רוסי "אני קורא לו מגמדוב", שיכול לקנות ב-14 מיליון.
נאשם 2 בטוח – כך בדבריו עם נאשם 3 – כי נאשם 1 יביא קונה, הואיל והוא מבין שזה בדמו.
השניים שוחחו גם על הקניה שלפיה רכש נאשם 2 ב-2 מיליון בשוק והעביר מחוץ לבורסה לקונה שלו (עו"ד לברון).
נאשם 2 בשיחה זו, בלשונו שלו, מבטא עמדת המאשימה.
בשיחה נשקף החיבור ההדוק בין "הקונה" "מחלץ" לבין "הממוצע של הזה", ממוצע שער מניית מנופים, שהינו מרכיב ויסוד במבחן הכניסה למדד ת"א 100. ["אתה יודע אבל שזה בעיה, השאלה מתי עושים את זה, למרות שצריך את הממוצע של הזה. אתה מבין שאם הוא עוד יורד ממיליארד אז צריך לרשום 25%"].
יתרה מזו, נאשם 3 ציין כמעט במפורש (לא ניתן להבין אחרת) כי אם נאשם 1 לא יביא "קונה" "מחלץ", אזי נאשמים 2 ו-3: "אנחנו נקנה ונקנה ונקנה...". ברור לחלוטין מהשיחה, שרכישות נאשם 2 מתבצעות על בסיס ההנחה שיובא "קונה" "מחלץ". ברור מהשיחה, שהרכישות של נאשם 2 אינן רכישות על בסיס עסקי-כלכלי, אלא רכישות שנועדו למנוע ירידה ממיליארד, נוכח הצורך בשמירת שער המניה בשל: "הממוצע של הזה".
ועוד, שיחה זו של נאשמים 2 ו-3 מהווה תשובה לתמיהת ההגנה, לפיה לו טימור בן-יהודה היה בבחינת "מחלץ", מדוע הסכים נאשם 2 למכור לו את המניות במחיר נמוך. נאשם 2 ציין בשיחה זו כי טימור בן-יהודה אינו מופעל על-ידי נאשם 1 כ"כפתור". לטימור בן-יהודה עולם משלו ועדיפויות משלו.
- נאשם 2 התייחס לשיחה 130 בעדותו בבית-משפט.
נאשם 2 הסביר לאורך כל עדותו בבית-המשפט כי פעילותו הייתה להסדיר קונים למניית מנופים.
הגדלת הביקושים באמצעות אותם קונים אמורה הייתה להשפיע על השער וכל חטאו היה שלא הדגיש במהלך חקירתו שההשפעה על השער הינה טבעית להגדלת הביקוש למניה. הנאשם 2 ציין כי אינו חוזר מכל שאמר בחקירתו ברשות (עמ' 973 שו' 32).