נאשם 3: כן.
נאשם 2: עכשיו שתי מיליון שאתה לוקח לי היום, אני קונה אותם היום אתה מוכר מחר.
נאשם 3: טוב.
נאשם 2: בסדר.
נאשם 3: נו, אז מה, מתי אתה רוצה לעשות את זה?
נאשם 2: צביקה, תגיד מה אתה לא מבין?
נאשם 3: כאילו לפני ארבע בסדר, אני שואל.
נאשם 2: אם אני אעשה עכשיו אני אזמין מוכרים, נכון?
נאשם 3: תגיד אבל גם בקובע יהיה מוכרים.
נאשם 2: יהיה אני אקנה אותם, נקנה מיליון לפני ומיליון בקובע.
נאשם 3: מיליון זה לא יספיק לזה.
נאשם 2: יספיק יספיק. אתה תיקח שתי מיליון.
נאשם 3: טוב".
הנה נא, שני הנאשמים בשיחה זו מעגנים עמדת המאשימה.
על-פי שיחה זו, כל שביקש נאשם 2 בפעילותו בבורסה באותו מועד היה להשפיע על השער, ובודאי לא לאסוף מניות עבור טימור בן-יהודה.
נאשם 2 אמר לנאשם 3 כי אם יבצע את הרכישה בשעה המדוברת, עלול הדבר להזמין מוכרים: "אני אזמין מוכרים נכון?".
--- סוף עמוד 54 ---
לכאורה, מה טוב יותר מאשר להזמין מוכרים כאשר אתה מבקש לאסוף מניות עבור משקיע אסטרטגי כמו בן-יהודה?
הזמנת מוכרים תביא לאיסוף מניות במחיר נמוך, הזמנת מוכרים תאפשר איסוף מניות נוח.
אבל זו לא הייתה מטרת נאשם 2 בפעילותו בשוק.
המשך השיחה מאשש תחילתה.
נאשם 2 אמר לנאשם 3 כי בכוונתו לקנות מניית מנופים בשווי מיליון. נאשם 3 השיב לו שמיליון לא: "יספיק לזה". דהיינו, רכישת מניות במיליון לא יספיק להעלות את השער כפי שנאשם 2 מבקש לעשות. רכישה במיליון ₪ לא תספיק כדי לקנות את הסחורה המוצעת על-ידי המוכרים, ובכך להתמודד עם ירידות השערים הצפויות.
שיחה 3397
- שיחה בין נאשמים 2 ו-1 משעה 15:55.
נאשם 2 השוהה בחו"ל והמסך אינו לפניו שואל את נאשם 3: "מה עושה? מה זה עושה? לקחתי שמה עד מאה ושתיים וחצי, מה זה עושה?". נאשם 3 השיב לנאשם 2, בין השאר: "עד מאה שתיים וחצי עוד עשרים, זה אם אתה רץ עם זה במכה אז אתה יכול להגיע למאה וחמש, לדעתי עם מיליון... עם מיליון אתה מגיע למאה וחמש". נאשם 2: "בסדר, תיכף יש אה זה אני רוצה לעשות את זה.. אני רוצה לקבל הרבה אז אני רוצה לעשות את זה בסוף". נאשם 3: "מה זה לקבל הרבה?". נאשם 2: "אני הולך לקנות שני מיליון, בסדר. באנטר משהו הגיע מזה התעורר מזה או לא?".
הנה נא, נאשם 3 – שכמצוין על-ידִי בראשית הכרעת-הדין, על בסיס כלל השיחות היה מודע, בסך-הכל, לפרטי הקשר הפלילי – ייעץ לנאשם 2 כיצד עליו לפעול על-מנת להשפיע על השער ולהגיע לשער של 105 בהשקעה של מיליון ₪.