מכל מקום, הזכות לחופש החוזים, בין אם כעקרון חוקתי, בין אם כעקרון מרכזי בתחום דיני החוזים, כזכויות האחרות, מוגבלת בהתנגשות עם זכויות של אחרים, לרבות הצד השני לחוזה, ובמקרים מסוימים יהיה על זכות זו לסגת מפני עקרונות וערכים אחרים. בד"נ 22/82 בית יולס בע"מ נ' רביב משה ושות' בע"מ, פ"ד מג(1) 441, 464 (1989, להלן: ד"נ בית יולס), עמד על כך בית המשפט העליון (שם בעמ' 486):
"חופש ההתקשרות אינו חופש מוחלט. ככל זכות יסוד חוקתית, זהו חופש יחסי. יש לאזן אותו כנגד חופשים אחרים וכנגד אינטרסים אחרים הראויים להגנה. הגינות, יושר, טוהר מידות, שוויון – כל אלה אינטרסים ראויים העשויים, בתנאים מסוימים ובנסיבות מסוימות, לאזן את חופש החוזים".
דיני החוזים בישראל עברו, ועוברים, בתהליך זה תמורות, המתמקדות, בין היתר, ביישום רחב של עקרונות יסוד במטרה לקדם שיתוף פעולה בין הצדדים לחוזה. הבסיס הרעיוני לדיני החוזים, שהוא הגשמת הרצון הפרטי, מתרחב כיום וכולל יעדים חברתיים של יצירת אמון ושיתוף פעולה (ראו לעניין זה: דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים, פרק 27: דניאל פרידמן, רמת האחריות החוזית, החל בפסקה 27.2 בעמ' 386 (כרך ג', 2003)).
היינו, ניתן כיום לראות את דיני החוזים כמשקפים שתי מגמות; האחת, כיבוד הרצון הפרטי וחופש החוזים (בעיקר כשמדובר בצדדים בעלי כוחות כלכלים דומים) והשנייה, עקרונות של שיתוף פעולה ואתיקה עסקית, בדמות אמון, תום לב וצדק חוזי (המתגברים ככל שיש אי שוויון בין הצדדים, ובהתקשרויות מיוחדות).
מבחינת המשפט העברי, אימוץ עקרונות של תום לה והגינות ביחסים מסחריים מהווה חזרה למקורות. ח׳ ה׳ כהן, בספרו: המשפט, 875 (מהדורה שניה, תשנ"ז), עומד על המגמה המודרנית של החלפת חופש החוזים בעקרון הצדק החוזי שמטרתו:
--- סוף עמוד 156 ---
"אינה רק כדי למנוע עושק וניצול, כפייה והטעייה, אי חוקיות ואי מוסריות, אלא בעיקר כדי להכניס לתוכם ערכים וסטנדרטים מחייבים של תום לב ושל סבירות."
והמקור עליו מסתמך חיים כהן הינו הצדק עליו הורו חכמים "כופין על מידת סדום" (בבא בתרא, יב, ע"ב), אותו הוא מפרש כך (לעיל, שם):
"כופין על אדם שלא ינהג בחברו כמידת סדום...כלומר כופין אותו לעשות חוזה כמידת הצדק".
בהמשך ארחיב לגבי תום לב במקורותינו.
פרופ' פרידמן עמד גם כן על מגמה זו:
Daniel Friedmann, "The Transformation of 'Good Faith' in Insurance Law," in Good Faith in Contract Law, 311, 312 (Roger Brownsword, Norman J. Hird & Geraint Howells eds., 1999):