"Broadly speaking, modern law is moving from an individualistic approach to a more communitarian approach... The process of curbing the individualistic approach has profound effects in many fields, and is in fact reshaping the whole area of private law...there is a tendency to dilute formal requirements and to attach greater weight to substantive fairness."
על המעבר בראיית החוזה ממכשיר לחליפין למכשיר לשיתוף פעולה (כיישום המגמה של מעבר מחופש חוזים מוחלט ליישום עקרונות אמון בדיני החוזים), עמד מאוטנר, התערבות שיפוטית בתוכן החוזה, בעמ' 39:
"דיני החוזים הקלאסיים, ילידי המאה התשע-עשרה, התפתחו על גבה של עסקת מכר הטובין בשוק...מכיון שעסקה זו הינה עסקת חליפין, דיני החוזים הקלאסיים תופסים את החוזה כמכשיר לחליפין של משאבים וסיכונים. שני פסקי דין שנתן בית המשפט העליון...מציגים תפיסה שונה של החוזה, שעל-פיה החוזה הוא מכשיר לשיתוף-פעולה. תפיסה זו של החוזה הינה פיתוח של אחד הרכיבים שהפעיל בית-המשפט העליון בגדרה של חובת תום-הלב – הדרישה מכל צד לחוזה לפעול להגשמת הציפיות הסבירות של הצד האחר...יש בהם גרעין לפיתוח תפישה חדשה של החוזה בדיני החוזים שלנו – תפיסה הרואה את החוזה כמכשיר לשיתוף-פעולה."
כן ציין זאת פרופ' חנוך דגן, "סיכונים בקודיפיקציה: על האחדת-יתר ועל ריבוי סעדים", משפטים לו, 249, 271 (תשס"ז-2007):
נהוג לראות את דיני החוזים כמסגרת הקונבנציונלית של ההבטחות הרצוניות המוכרות ונאכפות במשפט כדי לאפשר לבני־האדם לקדם את ענייניהם באמצעות אנשים אחרים ומשאביהם, מבלי לנצלאת בני־האדם האלה באופן שאיננו ראוי מוסרית."
גם כאן, שילוב של אוטונומיה והגשמת הרצון עם ערכי מוסר.
--- סוף עמוד 157 ---
ועוד, דבריו של יהודה אדר, "מדוע נכון לאחד את התרופות בחוזים ובנזיקין? תשובה לפרופ' דגן", משפטים לו 357, 373 (תשס"ו-2006, להלן: אדר, איחוד תרופות):
"כל ענפי המשפט הפרטי עוסקים בהתוויה של איזון ראוי בין הערך "חופש מרבי לכל פרט לקדם את ענייניו", לבין הערך: "הגנה על אינטרסים חשובים של פרטים אחרים". ניסוח מטרתם של דיני החוזים כיצירת מסגרת הוגנת שתאפשר לפרט לקדם את ענייניו באמצעות פרט אחר אינו שולל את היותה של מסגרת זו ביטוח לניסיון ליצור – במגזר פעולה אנושי מסוים – איזון ראוי בין הערך של חירות הפרט וקידום האוטונומיה שלו מזה לבין הערך של שמירה על אינטרס הזולת מזה. נהפוך הוא: דיני החוזים מהווים חלק אינטגרלי מאותו ניסיון. בהציבם כללים ועקרונות שעל פיהם (ורק עלפיהם) שני פרטים רשאים לשנות בהסכמה את מערך הזכויות והחובות ההדדי שלהם (דיני כריתת החוזה), ובנותנם תוקף משפטי מחייב לשינוי זה (באמצעות דיני התרופות בשל הפרת חוזה), דיניהחוזים מבטאים הן את הרצון לאפשר לפרט חופש פעולה מרבי לקידום ענייניו והן את ההכרח להגן על אינטרסים לגיטימיים של זולתו."