על סיכום המגמות עמדה פרופ' גבריאלה שלו, במאמרה: "חופש וצדק בדיני החוזים", משפט העבודה ה' 153, 156 (תשנ"ה):
"עקרון חופש החוזים הגיע לשיאו במאה הקודמת [המאה ה-19] אשר כונתה "תור הזהב של החוזים". חופש החוזים היה לאבן פינה לכלכלה החופשית... תפישת החוזה כמפגש רצונותיהם של הצדדים לו, וכביטוי לאינטרסים האישיים שלהם, התאימה למוסר החברתי שדגל ביוזמה חופשית-קפיטליסטית ולרעיונות של תועלתנות ואינדיבידואליזם.
במאה שלנו [המאה העשרים] חל פיחות ניכר במעמדו של עקרון חופש החוזים...[נעשו] נסיונות לנטוש עיקרון זה ולהמירו בעקרונות חדשים, דוגמת עקרון הצדק החוזי...יש להודות כי בעידן המודרני... נחלשה תורת האוטונומיה של הרצון; עקרון חופש החוזים נסוג, כמעט התדרדר, והדגש בדיני חוזים הושם על עקרונות של מוסר, תום לב וצדק. כיום נוטים לראות את החוזה כמאופיין על ידי סולדיריות, שיתוף פעולה ומעורבות אישית של הצדדים לו, ודיני החוזים נתפשים כמשקפים רעיונות של צדק, הגינות ומוסר....שיקולים של הגינות, מוסר, תום לב וצדק, יותר מאשר שיקולים של חופש, אינדיבידואליזם ואוטונומית הרצון, תומכים כיום באכיפתם של הסכמים. הצדק החוזי דוחה בתחומים רבים את החופש החוזי וגובר עליו."
השאלה אם הצדק החוזי דוחק את חופש החוזים או נוסף לצדו ומחזק אותו, הינה שאלה מורכבת שאין מקום וצורך לדון בה במסגרת פסק הדין. עם זאת, אין מחלוקת כי כיום (ולמעשה במהלך חמישים השנים האחרונות) כוללים דיני החוזים עקרונות של צדק ותום לב. עקרונות אלו נכללו בדיני החוזים בתחילה במסגרת תנאים מכללא, בהמשך באמצעות מונחי השסתום בחוקי החוזים, וכיום גם מכוח חוקי היסוד, כאשר יש הרואים בחופש החוזים חלק מזכותו של אדם לכבוד (ראו
--- סוף עמוד 155 ---
בגץ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(4) 702 (1993, להלן: עניין יבין פלסט) וכן ע"א 239/92 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' משיח, פ"ד מח(2) 66, 72 (1994), ואחרים כחלק מזכות הקניין (כך, למשל, נקבע בע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221, 328 (כב' הנשיא שמגר); 431 (כב' הנשיא ברק); 572 (כב' השופט א' גולדברג; וכן יהושע ויסמן, "הגנה חוקתית לקניין", הפרקליט מב, 258,2677 (תשנ"ה)).
יש הרואים את חופש החוזים כמבוסס על זכותו של אדם לכבוד, ותופשים כחלק מזכות זו את זכותו של אדם לכתוב את סיפור חייו, ובכלל זה את זכותו לכרות חוזים ולעצבם כרצונו (אחרים תוקפים זאת וטוענים, כי אין הגיון בהרחבת הזכות לכבוד האדם על חופש החוזים, ראו: הלל סומר, "הזכויות הבלתי מנויות – על היקפה של המהפכה החוקתית", משפטים כח, 257 (תשנ"ז)).