--- סוף עמוד 179 ---
ומינה ( ומזה יש להסיק - מ' א'), כי אף בדבר שברור לדיין שיתחייב הנתבע, על כל פנים צריך לשמוע טענותיו תחילה".
זאת תורת זכות הטיעון, האמורה בתורה, ושחכמים ראוה כיסוד מוסד, אף, כביכול, בבית-דין של מעלה, וקל וחומר שכך צריך לנהוג בבית-דין של מטה. ועד כמה מהותית וחשובה היא זכות הטיעון, שאף אם הדבר ברור, ובטענות שייטענו לא יהא כדי לשנותו, צריך שתינתן לבעלי הדין זכות הטיעון לפני בית המשפט, בטרם יוציא זה את פסק-דינו."
אחרים חוזרים לכתבים יווניים, רומיים ואחרים (ראו לעניין זה: Sir Harry Woolf, Jeffery L. Jowell, Andrew P. Le Sueur, Catherine M. Donnelly & Ivan Hare, De Smith Judicial Review 157-158 (7th ed., 2013).
זכות השימוע התפתחה תחילה במשפט המנהלי, שם נקבע, כי רשות שעומדת לפגוע באזרח צריכה לתת לו לומר את דברו כחלק מחובת ההגינות של הרשות. בהמשך, זכות השימוע הוכרה במשפט העבודה, המתייחס ספציפית לשימוע לפני סיום יחסי עבודה ולבסוף, עם פיתוח השיח החוקתי, פותחה זכות השימוע גם כזכות חוקתית המבוססת על הזכות החוקתית לכבוד האדם.
התובעים טוענים, כי קמה להם זכות שימוע שהופרה, תוך שהם מפנים הן למשפט המנהלי, הן למשפט העבודה, הן למשפט החוקתי, וזו אחת העילות לסעדים הנתבעים. יש לחזור ולהדגיש, כי ההליך לפניי הוא הליך אזרחי. אין מדובר בעתירה מנהלית נגד הרשות, ואף לא בתובענה לבית הדין לעבודה. התובעים טוענים לעילות מתחום דיני החוזים והנזיקין. כיצד משתלבת טענת השימוע בהליך זה? ניתן היה להכריע בכך תחילה. אולם, בחרתי לסקור את עקרונות הזכות לשימוע בתחומים השונים, ולו בקצרה, שכן בחינה זו מעלה את כלל השיקולים שיש לשקול בהקשר זה, ובהמשך אבחן, על מה מבוססת זכות הטיעון של התובעים, ומה הסעד לו הם זכאים בגין הפרתה.
7.1. זכות השימוע במשפט המנהלי
א. תוכן הזכות
אפתח במשפט המינהלי, שכן חובת השימוע וזכות הטיעון התפתחו בו לראשונה, כשני צדדים של אותו מטבע. קודם שאעמוד על זכות השימוע אדגיש, כי מדובר בזכות מינהלית. פרופ' יצחק זמיר, במאמר מהעת האחרונה, עמד על הזכויות המנהליות והצורך לחזקן. במאמרו: זמיר, הזכות המנהלית, עומד פרופ' זמיר על חלוקת הזכויות המנהליות לשתיים. האחת, זכות חיובית לקבל דבר מה מהרשויות, והשנייה – זכות שלילית – שלא להיפגע על ידי השלטון שלא כדין. בתוך זכות שלילית זו נכללת זכות השימוע.