בעמ' 140 מפרט פרופ' זמיר:
"הזכות של כל אדם שלא להיפגע על ידי השלטון שלא כדין. הכלל בדבר זכות זאת קובע, ראשית, כי השלטון לא יפגע באדם אם אין לו סמכות לכך על פי דין; ושנית, גם כאשר קיימת סמכות על פי דין, השלטון לא יפגע באדם אלא בהתאם לכללי המשפט המסדירים את הפעלת הסמכות. כללים אלה קבועים חלקם בחוק החרות וחלקם בהלכה הפסוקה. כך, למשל זכותו של כל אדם היא
--- סוף עמוד 180 ---
שהשלטון לא יפגע בו אלא על יסוד תשתית ראויה של נתונים, שיתן לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו הפני השלטון...כל אלו הן זכויות מנהליות."
(הדגשה שלי – מ' א' ג').
ומדגיש בהמשך את חשיבותה (בעמ' 143):
"הזכות המנהלית חשובה במדינה המודרנית לא פחות מן הסמכות המנהלית. היא אמורה להבטיח שכל אדם יקבל באופן ראוי את השירותים שהרשות חייבת לספק לו, וכן גם להגן עליו מפני שימוש בלתי חוקי בסמכות שהוקנתה לרשות. במובן מסוים הזכות המנהלית היא תמצית הרעיון הדמוקרטי: המדינה בשירות האזרח."
בעמ' 147, עומד פרופ' זמיר על כך שזכות השימוע, או זכות הטיעון, היא אחת מהזכויות המנהליות:
"ההלכה הטילה על הרשות את החובה לתת לכל אדם שעומד להיפגע מהפעלת הסמכות הזדמנות נאותה להשמיע בפניה את טענותיו. זאת היא חובת השימוע. אך מכאן משתמעת גם הזכות של אותו אדם להשמיע את טענותיו בפני הרשות. זאת היא זכות הטיעון... זאת היא איפוא זכות מנהלית."
זכות הטיעון נגזרת מעקרון ההגינות המנהלית. כב' השופט אולשן קבע עקרון זה סמוך לקום המדינה, במשפט שמרבים להביא בהקשר זה (בגץ 113/52 ליזי זקס נ' שר המסחר והתעשייה, פ"ד ו' 696, 703 (1952)):
"הצדק האלמנטרי דורש שלפני שחורצים את גורלו של האזרח תינתן לו הזדמנות להסביר את המצב כדי להסיר את החשד".
וכב' השופט זילברג קבע בעניין ברמן (בעמ' 1508):
"לא יורשה גוף אדמיניסטרטיבי... לפגוע באזרח פגיעת גוף, רכוש, מקצוע, מעמד וכיוצא בזה, אלא אם-כן ניתנה לנפגע הזדמנות הוגנת להשמעת הגנתו בפני הפגיעה העתידה."
פרופ' יצחק זמיר בספרו הסמכות המנהלית (כרך ב', מהד' שנייה, התשע"א-2011, להלן: זמיר, הסמכות המנהלית ב'), עומד, בפרק 35, עמ' 1147 על הגדרת חובת השימוע:
"כלל השימוע קובע בקיצור נמרץ, כי רשות מנהלית לא תפעיל סמכות באופן שיש בו כדי לפגוע באדם לפני שנתנה לאותו אדם הזדמנות נאותה להשמיע בפניה את טענותיו...".
בספרה של פרופ' דפנה ברק-ארז משפט מנהלי (כרך א', התש"ע-2010, להלן: ברק-ארז, משפט מנהלי), סעיף 15.18, בעמ' 498, עומדת פרופ' ברק-ארז על התכליות של זכות הטיעון: