"זכות הטיעון משרתת מטרה תועלתנית שעניינה השפעה על ההליך באמצעות הצגת טיעונים ועובדות שהם רלוונטיים להחלטה; היא תורמת לדמוקרטיזציה של ההליך המנהלי באמצעות שיתוף...; נוסף על כך, היא מעניקה לפרט הנוגע בדבר תחושה של צדק והגינות באשר לתהליך קבלתה של ההחלטה."
והוסיפה פרופ' דפנה ברק ארז, במאמרה: "זכות הטיעון – בין צדק פרוצדורלי ויעילות", בתוך: ספר אור, בעמ' 819, להלן: ברק-ארז, זכות הטיעון):
--- סוף עמוד 181 ---
"בליבה של דרישת ההגינות בהליך המנהלי נמצאים שני כללי-יסוד, המכונים "כללי הצדק הטבעי": זכות הטיעון והאיסור על משוא פנים. כללים אלה מבטאים את דרישות-הסף של ההגינות הפרוצדורלית. זכות הטיעון – או לחלופין חובת השמיעה- היא זכותו של הפרט להציג את טענותיו לרשות...".
כדי להבטיח שזכות הטיעון, או חובת השימוע, יממשו תכליות אלו, יש להבטיח שהפרט הנוגע בעניין יוכל להשפיע על ההחלטה. לאור זאת, התפתחו מספר כללים לשימוע, ביניהם כי יש להביא לידיעת הפרט, הנפגע הפוטנציאלי, את ההחלטה העומדת להתקבל בעניינו, כמו גם את השיקולים העומדים ביסודה; ככלל, על השימוע להתקיים לפני קבלת ההחלטה וכן יש לקיים את השימוע באופן הפתוח לשכנוע ובדרך הוגנת (כמו זמן ללמוד את הנימוקים ולהיערך להשיב להם; זכות לעיין במסמכים רלבנטיים; מתורגמן, זכות ייצוג וכיו"ב). עקרונות אלו, כמו גם יישומם במקרים קונקרטיים, נקבעו בעשרות אם לא במאות פסקי דין, המרוכזים גם בספרים שנכתבו בעניין (זמיר, הסמכות המנהלית, פרק 35 עוסק בחובת השימוע, החל מעמוד 1147, ברק-ארז, משפט מנהלי, חלק ב' לפרק 15 העוסק בזכות הטיעון, החל מסעיף 15.18 בעמ' 498 ואלעד שרגא ורועי שחר,המשפט המנהלי, ספר שלישי, עילות ההתערבות 59 (2008); ברק-ארז, זכות הטיעון).
לעניין זה אביא מדבריו של כב' המשנה לנשיא, השופט מ' חשין, בדברים שאמר, ומובאים כמעט בכל פסק דין הנוגע לחובת השימוע (על אף שנאמרו במקורם על חובת ההתייעצות), בבגץ 5933/98 פורום היוצרים הדוקומנטריים נ' נשיא המדינה, פ"ד נד(3) 496, 518 (2000), בפסקה 28 לפסק דינו:
"ההתייעצות חייבת שתהא התייעצות-של אמת, התייעצות של אדם המבקש באמת-ובתמים לשמוע לעצתו של הזולת כדי שיידע מה דרך ילך בה; ההתייעצות חייבת שתהא התייעצות ממשית, התייעצות בלב פתוח ובנפש חפצה, התייעצות ברצון טוב ובנפש קולטת; במלה אחת: התייעצות, פשוטה כמשמעה, חייבת שתהא התייעצות בתום לב".