במקורות ההלכה, בתלמוד ובפוסקים, מדובר על בעלי אומנויות ובעלי תפקידים אחרים, המתמנים על-ידי הציבור או המועסקים על-ידיו, כגון: שתלים (נוטעי עצים), טבחים (שוחטים), סופרי שטרות ומלמדי תינוקות. ראה בבא מציעא, דף ק"ט, ע"א, וברמב"ם, הלכות שכירות, פרק י', הלכה ז'. על סוג זה של עובדים כותב הרב איסר זלמן מלצר זצ"ל (נפטר בשנת תשי"ד) בספרו אבן האזל (בפרק הדן בהלכה הנ"ל ברמב"ם), "שהקהל אינם צריכים להתנהג שלא על-פי דיני יושר לסלק מי שנתמנה מהם בלא טענה...".
אמנם, אז נהג הכלל כי ניתן לפטר ללא סיבה, אך כיון שניתנה סיבה, נקבע כי היה מקום ליתן שימוע.
זכות השימוע במשפט העבודה התפתחה עם התפתחות דיני הפיטורין. בישראל, בדומה לאנגליה (ובניגוד לקונטיננט שם ניתן לפטר אם יש סיבה מוצדקת), הכלל הוא שניתן לפטר עובד גם ללא סיבה מוצדקת, כלל עליו ניתן להתנות בחוק, בהסכם קיבוצי, או בחוזה. בעבר, על מרבית העובדים חלו הסכמים קיבוצים בהם נקבע, כי אין לפטר ללא סיבה מוצדקת ואף נקבעו תניות שונות לעניין פיטורי ייעול ופיטורי רה ארגון. עם ירידת היקף העובדים הכפופים להסכמים קיבוציים החלו לעלות שאלות בבתי הדין לעבודה באשר לצורך בהצדקת הפיטורין.
בתחילה, עשו בתי הדין שימוש בחובת תום הלב כדי למנוע פיטורין בנסיבות מסוימות, ואף ניתנו פסקי דין מהם עולה, כי מכוח חובת תום הלב נדרשת, ככלל, הצדקה לפיטורין. פסיקה זו, שדנה בשאלה המהותית של הצדקת הפיטורין, עסקה במקביל גם בפרוצדורת הפיטורין, שבמרכזה חובת השימוע (ראו לעניין זה את מאמרם המקיף של גיא מונדלק ונטע-לי בן יהודה "על חובת השימוע: הגישה ההליכית להגנה מפני פיטורים לא צודקים" פרוצדורות, 177-283 (2014, להלן: מונדלק ובן יהודה, חובת השימוע), ניתן לצפייה ב: http://din-online.info/pdf/mht6.pdf
במשפט העבודה נכתבו אינספור החלטות ופסקי דין לעניין זכות השימוע (לסקירות וניתוחים שונים, ראו, לעיל, מונדלק ובן יהודה, חובת השימוע. עוד ראו: חיים ברנזון, "היקף חובת ההשמעה וזכות העיון בהליך שימוע מנהלי הוגן ביחסי עבודה", בתוך: ספר אליקה ברק, שם, בעמ' 327 (להלן: ברנזון: שימוע ביחסי עבודה); גיא מונדלק, "איפיון ההסדרה המשפטית לגבי פיטורי עובד- מברירת מחדל חוזית להסדרה קוגנטית, ומה שביניהם", עיוני משפט כב 819 (1999); יצחק לובוצקי ודוד א' פרנקל, "בנפתולי הזכות הניהולית לפטר בעידן "המהפכה החוקתית"", משפט ועסקים ג', 161 (התשס"ה-2005, להלן: לובוצקי ופרנקל, הזכות לפטר); שרון רבין מרגליות, "השפעת עקרון תום הלב על משפט העבודה האישי: מפיקוח מהותי לפיקוח