ביה"ד הארצי עצמו בע"ע (ארצי) 428/07 דינה מנקין נ' אוניברסיטת תל-אביב (2008), שניתן כחצי שנה לאחר פסק דינו של בית הדין הארצי בעניין אלישע, התערב בסכום הפיצוי שנפסק ע"י בית הדין האזורי לגבי שימוע, והעמיד זאת על שתיים וחצי משכורות חלף חמש משכורות. בית הדין אישר את פסק דינו של בית הדין האזורי וקבע, כי עילות פיטוריה של גב' מנקין היו: "כנות, ענייניות וסבירות" (פס' 12 לפסק דינה של כב' השופטת ו' וירט-לבנה). כן נקבע, כי הפיצוי ניתן רק בשל העובדה שלא ניתן לה שימוע.
כב' השופטת ו' וירט לבנה ציינה (בפסקה 13 לפסק דינה), כי:
"על פי ההלכה, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב במתחם שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בקביעת סכום הפיצוי, אולם במקרה דנן מסכימים אנו לטענות האוניברסיטה כי סכום הפיצוי שקבע בית הדין האזורי הינו סכום חריג אשר אינו משקף את נסיבות המקרה בכללותן. בהפחתת סכום הפיצוי הבאנו בחשבון את תקופת עבודתה של גב' מנקין באוניברסיטה, אשר לא היתה ממושכת (6 שנים), ואת כשרות החלטתה של האוניברסיטה על הפיטורים,
--- סוף עמוד 190 ---
כאשר נקבע כי פיטוריה של גב' מנקין בוצעו מתוך נימוקים ענייניים ובתום לב."
על אף שמדובר בדיוק באותה סיטואציה שנדונה בעניין אלישע (למעט העובדה שבעניין אלישע הפיטורים לא היו מוצדקים), בית הדין הארצי במקרה זה פוסק בגין פגם בשימוע סכום בשווי שתים וחצי משכורות. אין בפסק הדין התייחסות להנמקה ולהגבלת גובה הפיצוי שנקבעו בעניין אלישע.
בהמשך, ניתנו מספר פסקי דין בבתי הדין האזוריים שפסקו במקרים אלו פיצוי על פי גובה המשכורת או תוך התחשבות בשכר (כך בעב' (אזורי ת"א, כב' השופט אילן איטח) 3327/09 מסטיי – חברת צ'מפיון מוטורס בע"מ (2010), נפסק פיצוי בגובה שתי משכורות בגין פגמים בשימוע ובעב' (אזורי ב"ש, כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם) 3211/06 דוד – לוסי בורכרד בע"מ (2008), נפסק פיצוי בגובה 4 משכורות בגין פגמים בשימוע).
שמר-בגס, זכות השימוע סבורה, כי אין לקשור בין גובה הפיצוי במקרה של הפרת זכות השימוע למשכורות, שכן (עמ' 216):
"יצירת קורלציה בין גובה השכר לגובה הפיצוי מעבירה לעובדים ולמעסיקים מסר שגוי שלפיו כבודו של העובד נגזר ממשכורתו, ובאופן פרדוקסלי פוגעת דווקא בעובדים המשתכרים שכר נמוך החשופים ממילא לפגיעה בכבודם במקום העבודה. על כן ראויה יותר מדיניות שיפוטית שתנתק את הפיצוי בגין הפגיעה בכבוד מתלוש השכר של העובד ותאמץ את אמת המידה העליונה שהוצעה על ידי בית הדין הארצי, שתאפשר לבתי הדין לעבודה להפעיל שיקול דעת בשאלת הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בדרך של בחינת כל מקרה לגופו."