לדבריו של התובע מס' 3, הפסקת ההתקשרות עמו גרמה לו לעוגמת נפש קשה, וזאת במיוחד כשמביאים בחשבון כי סמוך לביטול ההסכם עמו, בחודש דצמבר 2005, הוא חווה מקרה שוד בסוכנות, שבמהלכו כוון אליו נשק חם. לעניין זה הצהיר (סעיף 17 לתצהירו):
"במהלך עבודתי כסוכן, עברתי שני מקרי שוד בסוכנות, האחרון בחודש דצמבר 2005 (כחודשיים לפני ביטול ההסכם עמי), במהלכו כוון מולי נשק חם ועקב כך נגרמה לי פגיעה נפשית. בעקבות כך הורעו יחסי עם אשתי, ומספר חודשים לאחר הפסקת העבודה בסוכנות, בין השאר עקב המצב הכלכלי הקשה, התגרשנו לאחר 19 שנה של חיי נישואין.
ובהמשך (סעיפים 24-25 לתצהירו):
"אטען כי השוד שארע במהלך חודש דצמבר 2005 בסמוך לסגירת הסוכנות ובהמשך סגירת הסוכנות בחודש מרץ 2006 ללא כל הודעה מוקדמת וללא כל צידוק בדין או אחר, הביא למצוקה נפשית קשה ובהמשך לקרע שלא ניתן היה לאיחוי ביני לבין רעייתי שהובילו בסופו של דבר לגירושין, כאמור. אטען כי חב' הדואר בהתנהגותה, הביאה לביטול ההסכם ולסילוקי מהסוכנות, היא שגרמה באופן ישיר לפירוק המשפחה, למצב כלכלי קשה והכל תוך התעלמות ממצבי האישי, שאך התאוששתי מטראומת השוד בנשק חם אותה חוויתי זמן קצר לפני כן. מעולם לא קיבלתי מחב' הדואר כל טיפול או תמיכה לאחר המקרה. יתרה מכך, מיד לאחר השוד, בחוסר גישות משווע, נדרשתי לבצע ספירת מלאי בפיקוח מבקר לצורך אימות נזקי השוד. הליך זה כשלעצמו העצים את הטראומה והפגיעה מהאירוע.
אטען כי בכל האמור להתייחסותה של חב' הדואר אלי היה עליה לפעול ברגישות רבה יותר מאשר בעניינם של סוכנים אחרים בשל מקרה השוד כאמור. משלא עשתה כן עליה לשאת בתוצאות מחדליה לעניין זה ולפצות אותי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לי."
בחקירתו הנגדית נחקר על האמור, כך (פרוטוקול מיום 5.11.12, עמ' 96 ש' 29 עד עמ' 97 ש' 7):
"ש. אתה מדבר על שני מקרי שוד שהיו לך בסוכנות ואתה בא בטרוניה לרשות הדואר שלא ליוו אותך בעקבות מעשה השוד. אתה שילמת במשך השנים מיסי ועד לארגון.
ת. כן.
ש. פנית לארגון שיסייע לך לאחר מקרי השוד.
ת. לא פניתי לארגון אלא לרשות הדואר והם סירבו לי.
ש. לא חשבת שהארגון הוא גורם נכון לעזור לך לאחר שהרשות סירבה.
ת. אני ויתרתי והחלטתי להתמודד עם המצב ולהמשיך הלאה.
ש. הארגון ידע על השוד.
ת. אני מניח שכן, זה דברים שמתפרסמים.
ש. אז הם לא הציעו לעזור לך.
ת. לא חשבתי בזמנו שזה מתפקידם."
--- סוף עמוד 222 ---