אטען כי התובעת בהתנהגותה הביאה את משפחתי לפת לחם, כאשר מעבר להפסקת הסכם הסוכנות והפגיעה הישירה בי, גרמה גם לאובדן מקום עבודה יציב ובטוח לאבי המשפחה, אילצה אותנו לממש בטרם עת את כספי הפיצויים מ"מקורות" והביאה הלכה למעשה לפירוק המשפחה כאשר אבי המשפחה נאלץ לשהות תקופה ממושכת ביותר בחו"ל.
כאמור לעיל, התנהגות חב' הדואר כלפי בכל האמור לסגירת הסוכנות הביאה את משפחתי לפת לחם של ממש, כאמור ללא צידוק חוקי או אחר. מעבר למתואר לעיל באשר לפירוק המשפחה ופדיון כספי הפיצויים מ"מקורות", הרי שבשל מצבנו הכלכלי הקשה נאלצנו אני ובני משפחתי ללוות כספים ממשפחה וחברה, וכן "לשבור" ביטוח חיים בחברת "הראל" ולפדות קופת גמל "כנרת" בבנק הפועלים. מעבר לנזקים הכלכליים הנוספים הכרוכים בשבירת התוכניות כאמור לעיל, הרי שביצירת המציאות המתוארת גרמה לי חב' הדואר לעוגמת נפש שלא ניתן כלל לתארה במילים.. ".
במקרה זה אין לייחס השתלשלות זו כולה להעדר שימוע, בעיקר במקרה זה בו שקלה הגב' בראון והחליטה לא לחתום על חוזה חדש. עם זאת, אין ספק כי ביטול החוזה במכתב הכולל בקשה להחזרת ציוד, לאחר 12 שנים בהם הפעילה סוכנות, כאשר הייתה בת 50 עת בוטל החוזה, מהווים פגיעה ממשית ומחייבים בפיצוי.
על כן, אני פוסקת לתובעת מס' 9, גב' שושנה בראון, בגין הנזק הממוני סך של 66,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 10,000 ₪.
התובעת מס' 10, הגב' מתי ברגרין
--- סוף עמוד 229 ---
התובעת מס' 10, הגב' מתי ברגרין, ילידת שנת 1946, הפעילה את סוכנות הדואר "נווה עוז" בפתח-תקוה במשך 20 שנים, משנת 1986 ועד לשנת 2006. הסוכנות הייתה ממוקמת בצמוד לביתה (ראו סעיפים 2-3 לתצהירה). התובעת מס' 10 הצהירה, כי הסוכנות נסגרה ביום 22.3.06, כי דברי הדואר הוחזרו לפי צו בית המשפט עוד בתחילת חודש מרץ וכי ביום 22.3.06 הגיעו נציגי חברת הדואר לקחת את הכסף, המלאי והציוד, תוך שניתקו את תקשורת המחשבים לסוכנות (סעיף 10 לתצהירה).
על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 10, כך (סעיף 28 לתצהירה):
"אטען כי סגירת הסוכנות באופן בו נעשתה ע"י חברת הדואר גרמה לי לעוגמת נפש רבה ובפרט כאשר בשל גילי המתקדם בשנת 2006 (60) איבדתי כל סיכוי להמשיך ולהתפרנס מעבודה."
והוסיפה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 86 ש' 7-12):
"ש. אחרי שנסגרה הסוכנות מה עשית.
ת. היות והסוכנות הייתה בבית שלי בכניסה נפרדת, השכרתי אותה.