"..23 שנים עבדתי בדואר. הרמתי אותו מרמה ב' לרמה א'.. אני נפגעתי הרבה מהדואר.. אני עשיתי את כל ההשקעה העליתי את רמת הסוכנות.. זה פגיעה קשה אחרי 23 שנה, שיזרקו אותי ככה כמו סמרטוט.
יוער, כי בהמשך חקירתה הנגדית של התובעת מס' 13 הסתבר, כי כיום היא משתכרת שכר גבוה מזה שהשתכרה כסוכנת דואר (שם, ש' 14-21):
"ש. כמה השתכרת נטו לחודש בסוכנות.
ת. הייתה לי עובדת נשאר לי בערך 2000 ₪, 2,500 ₪, אחרי כל ההוצאות ובגלל זה הלכתי חצי משרה בהוראה בימים שלא עבדתי, עבדתי בהוראה. מהוראה השתכרתי 2000 ₪.
ש. כשהפסקת להיות סוכנת דואר מה עשית.
ת. המשכתי בהוראה, קיבלתי תוספת שעות בהוראה. אני באופק חדש 10,000 ₪. בדואר הייתי עובדת ומשתכרת 2,000 ₪.
ש. ממרץ 2006 בממוצע מה היה השכר.
ת. בהוראה לפני אופק חדש 7,000 ₪."
כאמור, במקרה זה, לאחר 23 שנה ניתקה הנתבעת את תקשורת המחשבים לסוכנות של גב' דראושה. זוהי פגיעה קשה ביותר. בנוסף, נאלצה גב' דראושה, כתוצאה מאבדן ההכנסות הפתאומי, לצורך עמידה בהתחייבויותיה לקחת הלוואה בבנק הפועלים ע"ס 55,000 ₪ בריבית של 7.5%.
על כן, אני פוסקת לתובעת מס' 13, גב' עיטאף (קומוז) דראושה, בגין הנזק הממוני סך של 37,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 10,000 ₪.
התובעת מס' 14, הגב' ריטה הובר
התובעת מס' 14, הגב' ריטה הובר, ילידת שנת 1961, הפעילה את סוכנות הדואר בקניון עזריאלי בתל-אביב במשך כ-3 שנים, משנת 2003 ועד לשנת 2006. הסוכנות שכנה במבנה שאותה שכרה התובעת מס' 14 (ראו סעיפים 2-3 לתצהירה). התובעת מס' 14 הצהירה, כי ביום 5.3.06 קיבלה הודעה על קיומו של צו המניעה וכי למחרת היום הגיעו נציגי חברת הדואר לאסוף את דברי הדואר. לגרסתה, רק בחודש יולי 2006 פינו נציגי חברת הדואר את הציוד, המלאי והמזומנים, על אף פניותיה שיעשו כן במועד מוקדם יותר (ראו סעיפים 11-13 לתצהירו).
--- סוף עמוד 233 ---
על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 14, כך (סעיפים 38-40 לתצהירה):
"התחלתי את עבודתי עבור חב' הדואר בשנת 2003 והשקעתי את מיטב זמני מרצי וממוני על מנת להביא את הסוכנות לפריחה ושגשוג.
יש לציין כי הסוכנות האמורה מוקמה בקניון עזריאלי ונאלצתי להיכנס להתחייבויות כספיות אדירות לצורך שכירת המקום. עשיתי זאת מתוך ציפייה סבירה ולגיטימית כי אוכל לממש את פוטנציאל הרווח הגלום במקום לאורך שנים ולכן נכונה הייתי להיכנס להשקעה ולהתחייבות כספית ניכרת.