לאור האמור, אני פוסקת לתובע מס' 15, מר מוניר זבידה, בגין הנזק הממוני סך של 28,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 50,000 ₪.
התובעת מס' 16, הגב' פיבי זעפרני
--- סוף עמוד 235 ---
התובעת מס' 16, הגב' פיבי זעפרני, ילידת שנת 1938, הפעילה את סוכנות הדואר במרכז הנפתי באשקלון במשך כ-37 שנים, משנת 1969 ועד לשנת 2006. הסוכנות שכנה במבנה שאותו רכשה לבסוף בשנת 2003 (ראו סעיפים 2-3 לתצהירה). התובעת מס' 16 הצהירה, כי ביום 1.3.06 ניתקה חברת הדואר את תקשורת המחשבים בסוכנות, ללא כל הודעה מוקדמת וכי ביום 6.3.06 מסרה לנציגי חברת הדואר את כל דברי הדואר שהיו מצויים בסוכנות (ראו סעיפים 7-8 לתצהירה). לגרסתה, ביום 8.3.06 היא הגיעה לסוכנות בעקבות הודעת נציגי חברת הדואר כי הם בדרכם לסוכנות לצורך פריצתה ופירוקה. באותו מועד, ולאחר שהופעל עליה מכבש לחצים, היא ניאותה לחתום על ההסכם החדש. או אז, הוחזרה תקשורת המחשבים לסוכנות (ראו סעיפים 9-10 לתצהירה). על כך גם העידה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 53 ש' 20 עד עמ' 54 ש' 7):
"..בחודש מרץ באו אליי והייתי בבית המשפט המחוזי, ביום 8.3, באוטובוס קיבלתי שיחה מדוד נעים שהוא מבקר של חב' הדואר, והודיע לי שהם בדרך לסוכנות לפרוץ לסוכנות ולקחת את כל הציוד ודברי ערך, אמרתי לא צריך לפרוץ אני אבוא ואפתח ותיקחו מה שאתם רוצים. וכך זה היה ביום 8.3. באתי מיד לדואר אך הם לא באו מייד חיכיתי שעתיים, אחרי שעתיים הופיעו שלושה, דוד נעים, מימון אסולין שהיה צריך לספור את המלאי ואיש בטחון שלא זוכרת את שמו. הם באו הוציאו, לא הוציאו לי צו, הוציאו לי חוזה והתחילו לאיים עלי, תראי את חותמת על החוזה אם לא אנו מפרקים הכל, אמרתי להם בבקשה תפרקו את הדואר, גם את הקיר של תא הדואר, שאלתי אם ישימו משהו במקום או שיישאר פרוץ, הם אמרו שלא וייקח מספר ימים עד שנראה מה קורה. הוא מעדיף שיישאר פרוץ, שאלתי היום מוציאים את תיבות הדואר, הם אמרו כן, היום מוציאים הכל. אני התחלתי לחשוב שקיר שלם פרוץ בחנות זה מזמין נרקומנים, פורצים, התחלתי להיכנס לחרדה, וככה המשיכו כל הערב, תחתמי או שאנו נפרק, בערב הזמינו אדם שיבוא לפרק את הכספת, שאלו אותו אם אפשר לפרק אמר שכן. מימון אסולין ישב ומשעה 17:00 שהגיעו עד 22:00 לא גמר לספור את המלאי שלוקח חצי שעה, אך הוא משך ומשך, לא גמר לספור את המלאי... הזמינו את מנהלת סניף ראשי מהבית לבוא ולשכנע אותי, היא באה אלי ואמרה לי למה לך כל זה, תנסי חודש הולך בסדר תישארי אם לא תוכלי לעזוב. באמת חתמתי אבל לא הייתי שלמה עם זה, כי ידעתי שהרבה דברים, קודם כל לא נתנו לי לקרוא את החוזה.".