אני ניהלתי סוכנות שהייתה יופי של סוכנות, כל הסביבה אהבה אותי. נתתי שירות פנטסטי, סוכנות קטנה מאורגנת, הרבה אנשים כתבו מאמרים בעיתונים ואחת אמרה זה בשבילי לא סוכנות דואר אלא קפה תמר. בזמנו רצו לסגור אותנו כי רשות הדואר רצתה להתייעל וברח' המלך ג'ורג' היו שני סניפים, מס' 30 ומס' 60, רשות הדואר [אמרה] בוא נצרף אותם למה להחזיק שני גופים. היא צירפה אותם ולא פגעה בפקידים כי היא צירפה אותם למס' 60 וועד העובדים של הדואר דרש מהם שייסגרו את סוכנות הבימה והוא גם עשה שביתה אחר הצהריים בכל אזור תל אביב, כל הסניפים עשו שביתה כי רצו לסגור אותנו." ".
כאמור, מר נבו החל להפעיל את הסוכנות כשהיה בגיל 70 לערך, כיון שלא הייתה לו פנסיה. היינו, הסוכנות שימשה לו מקור הכנסה לגיל פרישה. במצב דברים זה, ביטול החוזה עמו לא אפשר לו, 7 שנים מאוחר יותר, והוא כבר קרוב לגיל גבורות, למצוא מקור תעסוקה או פרנסה חלופי. עוד יש להדגיש, כי ההודעה על ביטול החוזה עמו הונחה מתחת דלת הסוכנות.
בנסיבות אלו אני פוסקת לתובע מס' 25, מר משה נבו, בגין הנזק הממוני סך של 30,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 20,000 ₪.
התובעת מס' 26, הגב' שרה נחשון
התובעת מס' 26, הגב' שרה נחשון, ילידת שנת 1965, הפעילה את סוכנות הדואר בצורן במשך כ-13 שנים, משנת 1993 ועד לשנת 2006. הסוכנות שכנה בנכס שאותו שכרה התובעת (ראו סעיפים 2-3 לתצהירה). התובעת מס' 26 הצהירה, כי ביום 5.3.06 התבשרה על קיומו של צו המניעה הזמני וכי ביום 15.3.06 הגיעו לסוכנות נציגי חברת הדואר, פירקו את הציוד שהיה בה ונטלו את כל המלאי, הציוד והמזומנים (ראו סעיפים 10 ו-14 לתצהירה).
--- סוף עמוד 246 ---
על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 26, כך (סעיפים 31-34 לתצהירה):
"אטען כי סגירת הסוכנות באופן בו נעשתה ע"י חב' הדואר גרמה לי לעוגמת נפש רבה ובפרט כאשר הדבר נעשה על לא כל עוול בכפיי ובהיותי סוכנת ומחלקת דואר מצוינת.
השקעתי מאמצים אדירים ברכישת לקוחות ופעלתי בהתמדה להרחבת מעגל לקוחותיי. משהגעתי לסוכנות בעל שם טוב ושירות מעולה – באה הודעת הסגירה.
אטען כי לא הייתה כל הצדקה להפסקת ההסכם עמי והדרך שבה נעשתה הסגירה, בפתאומיות ובהפגנתיות תוך רמיסת זכויותיי להתפרנס בכבוד מהסוכנות, אשר על פיתוחה עמלתי משך שנים, גרמה לי לתחושת השפלה שעד היום מלווה אותי.
אטען כי גם המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעתי לרבות הצורך במימוש חסכונות על מנת לשרוד את ההפסקה הפתאומית בפרנסה תרם לעוגמת נפש רבה."