על האופן שבו השפיעה עליו סגירת הסוכנות הצהיר התובע מס' 25, כך (סעיף 14-15 לתצהירו):
"מפאת גילי המתקדם (80 - ובמועד האירועים הייתי בן 76).. לא הצלחתי למצוא עבודה חלופית לאחר הסגירה ונותרתי ללא מקור פרנסה. עקב אי תשלום הכספים שחברת הדואר נותרה חייבת לי ועקב המשך ההחזקה של מבנה הסוכנות ותשלום שכ"ד עבור המקום עד למסירתו לחברת הדואר תקופה של 20 חודשים, לא היו בידי גם אמצעים כספיים כלשהם ליצירת מקור פרנסה חלופי.
למעשה, התנהגותה המעוולת של חב' הדואר לא הייתה זרה לי. משך השנים סבלתי שלושה מקרי שוד מזויין בסוכנות – גם במקרים אלה "לא הצטיינה" חב' הדואר בטיפול בענייני כאשר מנהל המחוז בחר שלא להתעניין כלל באירועים ואף לא הרים טלפון להתעניין בשלומי."
ובהמשך (סעיפים 44-47 לתצהירו):
"כאמור, אני בן 80 והשקעתי את 6 השנים (2000-2006) בטיפוחה של הסוכנות. נגרמה לי עוגמת נפש אדירה עקב ההשפלה שעברתי כאשר יצאתי להשתלמות בהוראת חב' הדואר וחזרתי ומצאתי את הודעת סיום ההתקשרות.
עוגמת הנפש מתעצמת באופן מיוחד, נוכח ההשקעה האינסופית משך 6 שנים בסוכנות ובעיקר נוכח היותי קורבן ל-3 מקרי השוד כמפורט לעיל, כאשר האחרון היה יוצא דופן בחומרתו והשאיר אצלי טראומה של ממש. מדוע זכיתי לכך כי הסוכנות תיסגר באחת כשאני מצוי בהשתלמות של חברת הדואר והסוכנות סגורה בהתאם להוראתה?
--- סוף עמוד 245 ---
כמו כן, הביאה חב' הדואר לפגיעה כלכלית קשה בי ובמשפחתי אשר החלה לצבור חובות שהובילו למכתבי התראה מעורכי דין, ובהמשך לצורך במשכון הדירה לצורך קבלת המשכנתא כמתואר לעיל.
מיותר לציין, כי אין לי בגילי, כל דרך למצוא עבודה או פרנסה חלופית לסוכנות שנגזלה ממני."
והוסיף בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 7.11.12, עמ' 111 ש' 30 עד עמ' 112 ש' 21).
"ש. למעשה אתה עבדת בסוכנות כפנסיונר.
ת. לאחר גיל 65, לא היה לי פנסיה.
יש לי דבר אחד שעומד לי על הלב, הייתי מנהל בכיר בבנק הבינלאומי, ידעתי ניהול ועשיתי הרבה דברים, תרבות הניהול של הדואר הייתה כזו שאותי שדדו שוד מזוין שלוש פעמים, פעם אחרונה היה משהו טראומטי לגמרי, הוא נכנס ברגע אחרון עם אקדח שלוף ונשארתי 20 דקות עד שפתחתי לו גם את הקופה עם השהייה אני רעדתי כי הוא אמר לי אם משהו ישתבש לי אני ארה בי, אני פחדתי שהבת שלי שגרה ליד תבוא ותדפוק בדלת ותעשה משהו פזיז, אמרתי לשודד אני לא רוצה שזה יסתבך, הוא אמר שיסתבך יסתבך אחרי זה כל פעם שנכנס בחור צעיר לא מזוהה הייתי מזועזע לא ידעתי מתי יבוא השוד הבא. למה אני מספר את זה? אדון דעי שהיה המנהל הישיר שלי, מנהל המחוז, לא ראה לנכון להרים לי טלפון לשאול מה שלומי, לא ראה לנכון לבוא ולטפוח על הכתף ולעזור לי עזרה מורלית..