לאור האמור, אני פוסקת לתובעת מס' 35, גב' שרה קלוגס יהלום, בגין הנזק הממוני סך של 39,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 5,000 ₪.
התובעת מס' 36, הגב' אביטל קליין
התובעת מס' 36, הגב' אביטל קליין, ילידת שנת 1945, ניהלה את סוכנות הדואר בנווה מונסון במשך כ-18 שנים, משנת 1988 ועד לשנת 2006, וזאת ביחד עם בעלה, מר אילן קליין, אשר הינו המצהיר מטעמה. הסוכנות שכנה במבנה בבעלות חברת הדואר והיא כללה גם מרכז חלוקה (ראו סעיפים 1, 3 ו-4 לתצהיר). מר קליין הצהיר, כי ביום 6.3.06, בשעות הבוקר, הוחזרו כל דברי הדואר למקום הריכוז שנקבע על ידי ארגון סוכני הדואר, בתל-אביב. עוד הצהיר, כי ביום 8.3.06 פרצו נציגי חברת הדואר לסוכנות והחליפו את המנעולים, מבלי לקחת דברי דואר, מלאי או ציוד, כאשר רק ביום 21.3.06 הגיעו נציגי חברת הדואר למקום וקיבלו לידיהם את הכספים והמלאי (ראו סעיפים 13-15 לתצהירו). יוער, כי בחקירתו הנגדית הוצג למר קליין אישור מסירה שלפיו הוא קיבל את צו בית המשפט ביום 6.3.06 (ראו פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 76 ש' 30 עד עמ' 77 ש' 5. אישור המסירה הוגש וסומן נ/3).
--- סוף עמוד 256 ---
יצוין, כי כנגד גרסת התובעת מס' 36, בכל הנוגע לפריצת נציגי חברת הדואר לסוכנות הדואר, עומדת גרסתו של מר מאיר אסולין מטעם הנתבעת, אשר במועדים הרלבנטיים לתובענה שימש כמנהל מחלקת הבקרה של מרחב דרום בחברה, שאליו הייתה מסונפת סוכנות הדואר של התובעת מס' 36. הלה הצהיר, כי פינוי הסוכנות נעשה במתינות ובזהירות, תוך נקיטתם של האמצעים המרביים האפשריים למזעורם של נזקים, כאשר לצורך פתיחת הסוכנות נעזר צוותו במנעולן מקצועי. יצוין, כי מר אסולין הבהיר בתצהירו, כי הסוכנות אשר הופעלה על ידי התובעת מס' 36 שימשה כמרכז החלוקה של היישוב נווה מונסון והיוותה, הלכה למעשה, האמצעי היחיד לחלוקת דואר בו לתושביו, ומכאן הצורך הדחוף בנטילת דברי הדואר (ראו סעיפים 3-13 לתצהירו. כן ראו את חקירתו הנגדית, פרוטוקול מיום 6.6.13, עמ' 244 ש' 9-32). גם במקרה זה, העובדה שהמצהיר מטעם הנתבעת זוכר כי נעשה שימוש במנעולן תומכת בגרסת התובע. אשר ל"מתינות" או "מזעור נזקים" אלו הם תיאורים כלליים ביותר, ועל כן אני מעדיפה את גרסת המצהיר מטעם התובעת לעניין זה.
על האופן שבו השפיעה עליו ועל התובעת מס' 36 סגירת הסוכנות הצהיר מר אילן קליין, בשם התובעת מס' 36, כך (סעיפים 43-46 לתצהירו):