התובעים טוענים, כי התנהלותה של חברת הדואר במהלך הסכסוך היא שהביאה על עצמה את הנזקים, ככל שאלו אכן נגרמו לה. מדובר בטענה של אשם תורם בדיני חוזים. טענת האשם התורם משמעה שהנפגע תרם בהתנהגותו (בחוסר תום לב) לנזק שבגינו הוא תובע, ומשום כך ראוי להטיל עליו אחריות לנזקי ההפרה, כמידת אשמתו היחסית בגרימתם. כיוון שמדובר בטענת הגנה, הנטל להוכחתה רובץ על כתפי המפר. היינו, על המפר להוכיח, כי נפל פגם בהתנהגות הנפגע.
בדיני האשם התורם מתמזגים החובה לקיים חוזה בתום לב, מכוח סעיף 39 לחוק החוזים, עם הפרתה של חובה זו. אחד הפתרונות להפרת חובת תום הלב, אף אם אינה מגיעה לכדי הפרה ממש (אז ניתן לחלק את הנזק מכוח חוק החוזים תרופות עצמו), היא חלוקת הנזק שנגרם כתוצאה
--- סוף עמוד 345 ---
מהפרת החוזה – זוהי תורת האשם התורם בדיני החוזים (לביסוס תורת האשם התורם בדיני חוזים על עקרון תום הלב, ראו: אדר, הקטנת נזק ואשם תורם, שם, בעמ' 400).
הנימוק המרכזי להכרה באשם תורם בדיני החוזים הוא כי הגנה זו מביאה לתוצאה הוגנת וצודקת, שכן היא מונעת יצירתו של מצב שבו נזק שהביא הנפגע על עצמו נופל על כתפיו של המפר (פורת, הגנת אשם תורם, שם בעמ' 109). הגנה זו מעודדת שיתוף פעולה בין הצדדים לחוזה ועולה בקנה אחד עם דוקטרינות כמו תום לב, המחייבות את הצדדים בקיומו של חוזה (לניתוח הכלכלי לתיאורית האשם התורם ראו: עמרי בן שחר, יובל פרוקציה, פרק ד': "חוזים", בתוך: הגישה הכלכלית למשפט 153, 217 (בעריכת אוריאל פרוקצ'יה (תשע"ב-20122)).
תורת האשם התורם, או חלוקת האחריות בדיני חוזים, אומצה בעניין פראררי. שם נקבע, כי במקרים מסוימים שבהם תרמו שני הצדדים לנזק שאירע, ניתן לחלק את האחריות החוזית. כב' הנשיא מ' שמגר קבע דברים, היפים לענייננו (שם בעמ' 76-77):
"מהתנהגות הצדדים עולה, שהם לא טרחו לשתף פעולה בינם לבין עצמם. הצדדים היו חלוקים ביניהם לגבי נטל האחריות לביצוע פעולות שונות ובמקום להסדיר וליישב ההדורים, פעל כל אחד מהם, לכאורה, על דעת עצמו, בעצמו עיניו לגבי הנזק שעלול להיגרם ובהניחו שהאחר יישא בו. כל אחד מהם, למעשה, צפה את הנזק אך לא טרח להבהיר לאחר את סכנת קיומו ולא טרח לגלות לו ולמנוע את הנזק, למרות יכולתו הברורה לעשות כן. אי שיתוף פעולה (או אי גילוי) מהסוג הקיים כאן אומנם איננו משחרר מחובה זו את הצד שעליו לבצע, אולם השאלה היא האם אין בו כדי להעניק לו הגנה חלקית. ... ההתנהגות המתוארת של כל אחד מהצדדים עולה כדי חוסר תוך לב בביצוע החוזה...".