--- סוף עמוד 72 ---
יסכימו לחתום על ההסכם החדש. לטענת התובעים, בנסיבות אלה, השימוש שעשתה התובעת בזכותה לבטל את ההסכמים – ככל שעמדה לה זכות כאמור – היה שלא כדין.
מאחר שמרבית טענות התובעים, כמפורט לעיל, כמו גם יישום ההלכות המשפטיות, מחייבות בראש ובראשונה קביעות עובדתיות באשר למהלך הסכסוך והסלמתו, מן הראוי כעת להעמיק ולצלול אל נבכי הסכסוך שפרץ בין הצדדים בשלהי שנת 2003 ולבחון את טענות הצדדים על רקע העובדות שיתבררו. מפאת מורכבות הסכסוך והיקף הטענות שהועלו, סדר הדיון יהא כזה שאעמוד על המסכת העובדתית שהתבררה, תוך חלוקת האירועים לראשי פרקים, לפי סדר התרחשותם הכרונולוגי, כשבמסגרת כל ראש פרק אתייחס לטענות הרלבנטיות שהועלו ביחס אליו.
ואולם, בטרם אעבור לתיאור מסכת האירועים הרלבנטית לענייננו, מן הראוי לעמוד, בתמצית, על הראיות שהוצגו לפני בגדרי ההליך.
5.2. הראיות – כללי
התובעים, כולם (למעט התובע מס' 20, מר יואל כהן, שלא הגיש תצהיר בהתאם להחלטתי מיום 19.11.12), הגישו תצהירים לתמיכה בגרסתם, כאשר גרסת הארגון נשמעה מפי יו"ר הארגון, מר בני כהן, שהוא גם התובע מס' 19. יצוין, כי למרבה הצער התובע מס' 38, מר מאיר רוזנר, ז"ל, אשר כיהן בחלק מהמועדים הרלבנטיים לתובענה כיו"ר הארגון, נפטר לאחר הגשת התובענה, ומשכך, אלמנתו הגישה תצהיר במקומו רק בנוגע לסוכנות בה החזיק.
אומר כבר עתה, כי עדותו של יו"ר ארגון סוכני הדואר, מר בני כהן, חשפה לפניי תמונה מטרידה למדי של ארגון שלא היה מוכן להפנים כי התמורות הדרמטיות שעברו על שוק הדואר בכלל וכתוצאה מכך על רשות הדואר בפרט, לא היו יכולות לפסוח על סוכני הדואר, וכי התאמת לוח התמורה למציאות המשתנה הייתה בלתי נמנעת; ארגון שהורה לחבריו לנקוט ב"צעדים ארגוניים", כביכול, שסוכני הדואר – לאור מעמדם – כלל לא היו רשאים לנקוט בהם, וזאת מבלי שהארגון טורח לברר האם הצעדים החמורים שעליהם הורה, הכוללים השבתה חלקית ומלאה של הסוכנויות, תוך מניעת שירותים חיוניים מהציבור, עולים בקנה אחד עם הוראות ההסכמים שעליהם חתמו הסוכנים. לא כל שכן, האם יש סיבה קונקרטית שבגינה יש לנקוט בצעדים חמורים, שנעשו במכוון ובאופן מתגרה, כאשר הצדדים עודם מצויים בעיצומו של משא ומתן, ולא היה – ולו רמז – לכך שהרשות מתכוונת לשנות את הסטטוס קוו ששרר בין הצדדים באותה עת.
בנוסף, עדותו של מר בני כהן, פעמים רבות, לא עלתה בקנה אחד עם מסמכים מזמן אמת, הן של הארגון עצמו, הן של רשות וחברת הדואר ואף של ועדת הכלכלה של הכנסת. כשעומת מר כהן,