--- סוף עמוד 73 ---
במסגרת חקירתו הנגדית, עם מסמכים אלו ענה תשובות פתלתלות ומתחמקות. עדותו של מר בני כהן אף סתרה, במקרים אחדים, עדויות של סוכני דואר וחברי ועד אחרים.
זאת ועוד. ניכר היה מעדותו של מר כהן, כי הוא מנסה לגלגל מעליו את האחריות לתוצאות המהלכים שהוביל. היינו, משכשלו האמצעיים הכוחניים שהורה לסוכנים לנקוט בהם, משבוטלו החוזים עם עשרות סוכנים, ומשעשרות מחבריו איבדו בן לילה את מטה לחמם, ניסה מר כהן ליפות את המציאות בכל הנוגע לפעולותיו שלו, ולאחריות הסוכנים ולהמעיט ממעשיהם ומעשיו שלו מזמן אמת. מר כהן ניסה לגלגל את האחריות לרשות וחברת הדואר, ולהציג את האירועים ככדור שלג מתגלגל, כשלכל הפחות האחריות מוטלת על שני הצדדים במידה שווה. כפי שעולה מהראיות, לא כך היו פני הדברים, לפחות במרבית שלבי הסכסוך.
לגבי יתר התובעים, ממרביתם התרשמתי כי קיבלו את עצותיו של מר בני כהן, אולי מבלי לבחון זאת בכובד ראש, ומשמצאו את עצמם בפני שוקת שבורה, ניסו להציל, באמצעות הליך זה, מעט מכספם וכבודם. לגופן של העדויות הפרטניות אתייחס בניתוח הנזקים האישיים להם טוענים כל אחת ואחד מהסוכנים.
מכל מקום, עדויות יתר התובעים לפני אך איששו את הרושם, כי לשיטת הסוכנים – ובעיקר לשיטת מר בני כהן העומד ברשות הארגון – לא היה כל צידוק, בנסיבות העניין, לשנות את תנאי ההתקשרות שבין הצדדים; לא הגרעון הכספי שאליו נקלעה הרשות ושבעטיו הסתיימה עבודתם של לא פחות מ-500 עובדי הרשות; לא הרפורמה שהייתה צפויה לפתוח את השוק לתחרות ואף לא המציאות הכלכלית האובייקטיבית, שבגינה הצורך בשירותי דואר הלך ופחת. למעשה, התקבל הרושם, כי לשיטת התובעים עמדה להם זכות קנויה להמשיך ולספק את כל אותם שירותים ומוצרים שסיפקו לאורך שנות פעילותם, גם אם אין בהם עוד צורך וגם אם העמלות המשולמות בגינם אינן כדאיות עוד לרשות.
עוד עלה מעדויות התובעים, כי ההסלמה מצד התובעים, בראשות מר בני כהן, יו"ר הארגון, הייתה לקראת יום 1.3.06, כשמועד זה נבחר במכוון ע"י הארגון, כיוון שבמועד זה התעתדה לקום חברת הדואר ולבוא בנעליה של רשות הדואר. מהראיות עולה, כי הארגון ניסה להגביר את הלחץ לקראת ובמועד זה, כדי לכפות על הרשות או על החברה שאך עתה קמה, להיכנע לתנאיו הבלתי מתפשרים.
מטבע הדברים, תמונה עובדתית זו שהתבררה לפני אינה עולה בקנה אחד עם מרבית הטענות שהעלו התובעים בהליך שלפניי.