10 לפסק דיני; ע"פ 555/77 שלמה רבי נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 762, 773 (1978)). עוד ניתן לומר, כי שיקולי מדיניות מצדיקים אי הכרה בקיומה של עילת תביעה בגין מצגים מסוג puffery, וכי על בתי המשפט למשוך ידם מהכרעה לגבי סחורתו של מי "טובה יותר". שאם לא כן, בתי המשפט עלולים להפוך לזירת התגוששות של מתחרים עסקיים, התרים אחר גושפנקא לטענתם כי סחורתם טובה מזו של המתחרה (עמית, שם; כן ראו דברים ברוח זו אצל Wadlow בעמ' 595-594, המביא מדברי הלורד Herschell בפסק הדין בעניין White v Mellin [1895] A.C. 154 HL).
- דוגמה נוספת לתביעה שנדונה באנגליה, נסבה על פרסומת השוואתית מטעם חברת Ryanair, שהיא חברת תעופה מסוג low-cost (British Airways v Ryanair [2001] F.S.R. 32(להלן: עניין British Airways)). הפרסומת, שכללה השוואת מחירים, התייחסה אל המתחרה British Airways במילים “Expensive BA…DS!”, ועלה ממנה שמחירי הכרטיסים של British Airways יקרים פי חמישה מאלו של Ryanair. אחת הטענות ש-British Airways העלתה, היא שבניגוד למוצג בפרסומת, השוואה הוגנת של מחירי הכרטיסים (כאשר מדובר בכרטיסים זהים בהם טיסת החזור היא בסוף השבוע), מלמדת שהכרטיסים אצלה יקרים רק פי שלושה. התביעה נדחתה. ראשית, בכל הנוגע לשימוש במילה “BA…DS”, אף שהיה ברור כי זו אינה אלא מסווה לכינוי הגנאי bastards, נקבע כי מדובר ב-vulgar abuse ותו לא (למצער לפי הדין ששרר בתקופה הרלוונטית). בנוגע להשוואת המחירים, נקבע כי זו במהותה היתה מדויקת. אמנם, הפער במחיר כפי שהוצג (פי חמישה) לא התייחס למחירי הכרטיסים של טיסות החוזרות בסופי שבוע. ואולם, בית המשפט קבע כי הציבור מניח שהחברה המפרסמת Ryanair תציג את ההשוואה הנוחה ביותר שהיא יכולה להציג באופן סביר; כי גם פער של פי שלושה הוא משמעותי דיו עבור ציבור הנוסעים; וכי הפרסומת כללה כוכבית שהפנתה לכיתוב קטן, בו נאמר שההתייחסות היא לטיסות חזור באמצע שבוע. כפיקנטריה, ניתן לציין את הערתו של בית המשפט בפתח פסק הדין כי ההתקוטטות בין שתי חברות כה גדולות בנושא זה נחזית כלא בוגרת (immature), וכן את הערתו בסוף פסק הדין כי הוא חושד ב-British Airways שהיא לא אוהבת את הפרסומת ההשוואתית בדיוק משום שהיא נכונה. למותר לציין כי מדובר בהערות שנאמרו לגבי אותה פרשה בלבד, כך שכל ניסיון להסיק מהן למקרה שלפנינו – הוא על אחריות הקורא בלבד.