כזו שהציבור לא יאמין להן, לא יהיה בהן כדי לבסס עילת תביעה. אמירות מוגזמות מסוג זה נהוג לכנות“puffing” או “mere puff”. לפי מבחן הרצינות, שקנה כאמור שביתה בפסקה האנגלית לפני שנים רבות, יש לבחון“whether a reasonable man would take the claim being made as being a serious claim or not” (ראו פסק הדין בענייןDe Beers Abrasive Products v International General Electric Co. of New York [1975] 2 All E.R. 599) (להלן: עניין De Beers)). יצויין כי באותו מקרה התביעה הוגשה בגין פרסום בו הוצגו תוצאות של ניסוי מדעישנערך כביכול, המשווה בין מוצרים המשמשים לחיתוך בטון. מהפרסום עלה כי המוצר של התובעת-De Beers שהיה מצויד ביהלום, הוא בעל עמידות נמוכה מהמוצר של הנתבעת-General Electric שהיה מצויד ביהלום סינתטי. בפסק הדין נקבע כי מדובר בפרסום שהאדם הסביר יתייחס אליו ברצינות, ועל כן אין מדובר ב-puffery.
משעה שהזכרנו את מבחן הרצינות, לא למותר לציין את גישת הפסיקה באנגליה כי פרסומת הומוריסטית עשויה פעמים רבות לא להילקח ברצינות (KERLEY'S LAW OFTRADEMARKS AND TRADENAMES 703 (15th ed., 2011) (להלן: Kerley, המפנה לדוגמה המוזכרת בעניין De Beers)).
- מבחן נוסף שהוזכר בפסק הדין בעניין De Beers, הוא אם הפרסום התייחס לחיסרון ספציפי בסחורת התובע - שאז עשויה להתגבש עילת תביעה. זאת להבדיל מאמירה בעלת גוון כללי שלא תקים עילת תביעה. על פני הדברים, נראה כי ישנה זיקה מסוימת בין מבחן החיסרון הספציפי לבין מבחן הרצינות, שהרי ככל שהאמירה המובאת בפרסום ממוקדת ומדויקת יותר - כך גובר הסיכוי כי היא תילקח ברצינות, ואילו ככל שהטענה יותר כללית (general) או מעורפלת (fuzzy) - כך פוחת החשש כי תילקח ברצינות (ראו פסק הדין בעניין Vodaphone v Orange [1997] F.S.R. 34, שנסב על פרסומת בנוגע לפערי מחירים בין חברות סלולר מתחרות; לדיון בנוגע לפסקי הדין ולפירוט פסיקה מהמאה ה-19 בסוגיה זו, ראו אצל Wadlow בעמ' 432-428, 596). יצויין כי בעניין De Beers בית המשפט הביע את העדפתו למבחן הרצינות.
- על היחס בין דוקטרינת ה-puffery לבין מבחן הרצינות, ניתן להשקיף מזווית נוספת. כך, ניתן לומר כי מקום בו הפרסום אינו אלא גוזמא בעלמא של מוכר המהלל את מרכולתו תוך שימוש בסופרלטיבים שאינם ניתנים להוכחה, אזי מצג השווא אינו מהותי, שהרי ציבור הצרכנים רגיל למידה מסוימת של הגזמה בתחום הפרסום, ואין דרכן של הבריות להיות מושפעות מאמירות מסוג זה (עמית, עמ' 240; עניין בן נתן פס'
--- סוף עמוד 29 ---