These John Doe complaints are dangerous at any time. It is inviting disaster to allow them to be filed and to allow fictitious persons to remain defendants if the complaint is still of record… Although the fact that the Rules of Civil Procedure… contain no express prohibition upon the subject, there is no authority of which we are aware for the joining of fictitious defendants in an action under a federal statute (Sigurdson v. Del Guercio, 241 F.2d 480, 482 (1956).
ראו גם: McMillan v. DOI, 907 F. Supp. 322, 328 (1995).
עם זאת, וחרף כל ההסתייגויות, אפשרו בתי משפט פדראליים במקרים מסוימים את הפרקטיקה של תביעות ה- "John Doe" (ראו למשל Hannah v. Majors, 35 FRD 179 (1964)). תיאור של הגישה הכללית בהקשר זה ניתן על-ידי בית המשפט בעניין Gillespie v. Civilletti, 629 F.2d 637 (1980):
As a general rule, the use of 'John Doe' to identify a defendant is not favored… However, situations arise, such as the present, where the identity of alleged defendants will not be known prior to the filing of a complaint. In such circumstances, the plaintiff should be given the opportunity through discovery to identify the unknown defendants, unless it is clear that discovery would not uncover the identities, or that the complaint would be dismissed on other grounds.
ראו עוד: Johnson v. City of Erie, 834 F. Supp. 873 (1993); Hastings v. Fidelity Mortg. Decisions Corp., 984 F. Supp. 600 (1997); Dean v. Barber, 951 F.2d 1210 (1992). בתי המשפט מיאנו לאפשר תביעה מסוג זה כאשר האפשרות שהתובע יגלה את זהות הנתבע הנסתר במהלך ההתדיינות נראתה בלתי-סבירה (ראוKemper Ins. Cos. v. Federal Express Corp., 115 F. Supp. 2d 116 (2000)), וכאשר אי-ידיעת זהותו של הנתבע נבעה מהיעדר חקירה סבירה (ראו Stratton v. Boston, 731 F. Supp. 42 (1989)). נזכיר כי בארצות-הברית יש
--- סוף עמוד 690 ---
היסטוריה ארוכה לתביעות ה- "John Doe", ובחלק ניכר ממדינות ארצות-הברית יש לכך גם עיגון בחוק.
- ומשם לכאן. ההכרה בנתבע "רן דן" עשויה לאפשר לתובע לנקוט בהליך אזרחי שאלמלא כן לא היה ניתן לקיימו. בכך עשויה אפשרות זו לתמוך באכיפת הזכויות המהותיות שהתובע טוען להן, ולקדם את הערכים בדבר זכות הגישה לבית המשפט וגילוי האמת. עם זאת, ההכרה באפשרות להגיש תביעה "בלתי-שלמה" – תביעה ללא נתבע – כלל אינה מובנת מאליה, והתווייה פסיקתית של סדרי-הדין להגשת תביעה כזו ולבירורה מעוררת קשיים ניכרים.
כאמור, תקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי מחייבת לכלול בכתב התביעה את שמו של הנתבע, ודרישה זו עומדת בסתירה לרעיון של נתבע וירטואלי "רן דן". אולם הקושי אינו מסתיים בפשט התקנה. הפרטים והמידע שצריכים להיכלל בכתב התביעה הם בעלי חשיבות עקרונית והם אמורים לבטא את קיומה של עילה לתובע נגד הנתבע. ניסוח כתב התביעה וצורתו צריכים לעמוד בסטנדרטים של הגינות דיונית, תיאור ראוי של גדר המחלוקת, שקיפות ויעילות (ראו דודי שוורץ סדר דין אזרחי: חידושים, תהליכים ומגמות 157 (תשס"ז)). זיהויו של הנתבע הוא יסוד חיוני בקיום תכליות אלה. יוטעם, כי נתבע "רן דן" הוא נתבע פיקטיבי. יש לו כינוי אך אין לו קיום ממשי כל עוד הנתבע האמיתי לא זוהה. לכן, תביעה נגד נתבע "רן דן" היא לפחות בתחילתה תביעה "במעמד צד אחד". ברור לכן שלא ניתן להכיר באפשרות להגיש תביעה כזו מבלי לקבוע באותה נשימה הוראות שישמרו על זכויותיו של הנתבע בלי-שם ויבטיחו את הגינותו הדיונית של ההליך ואת יעילותו.
- ניתן לחשוב על דרכים שונות להגנה (מסוימת) על זכויותיו של הנתבע בתביעת "רן דן". כך למשל, ניתן להציע שדבר הגשת התביעה יפורסם באמצעים מתאימים (השוו לתקנה 498 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה תחליף המצאה), ושייקבע מנגנון של ייצוג הנתבע בבית המשפט על-ידי בא-כוח מבלי שזהותו של הנתבע האמיתי תיחשף. בית המשפט המחוזי, בפסק-הדין נשוא הערעור, הציע "סדר-דין" דומה. בית המשפט קבע כי על התובע לנקוט צעדים