פרסומים אלה, חורגים מאמירה או התבטאות של לקוח לא מרוצה, הם אינם מנומקים אלא נושאים ברובם כותרת משמיצה, הם חורגים מתנאי השימוש בפורום האוסרים על השמצות והתקפות אישיות, ויש בהם פוטנציאל של ממש לפגיעה בתובע במישור האישי ובמשלח ידו...
אני נוטה לדעה כי הפרסום חורג מהבעת דעה לגיטימית ומקים לתובע עילת תביעה לכאורית שיש בה ממש" (פסקה 49).
ע"ח. דומני, כי נוכח אמות המידה שהוצעו מעלה, ניתוח זה עשוי להצדיק חשיפה. ברם, בית המשפט קמא קבע, כי כיון שהחלטתו "מהווה שינוי באקלים המשפטי ששרר עד כה בכל הנוגע לפרסומם משמיצים באינטרנט" (פסקה 50) לא יינתן לה תוקף רטרוספקטיבי.
--- סוף עמוד 746 ---
ע"ט. בעניין זה מקובלים עלי דברי חברי המשנה לנשיאה (פסקה 37), כי בנסיבות אין הצדקה משפטית לקביעת תחולה פרוספקטיבית בלבד (ראו עניין סולל בונה הנזכר בדברי חברי; השוו עוד ע' קפלן-הגלר, "תחולה עתידית לתקדימי בית המשפט העליון" מאזני משפט ד (תשס"ה) 125); א' סהר, "על פרוספקטיביות ורטרוספקטיביות ועל עיקרי מוסר, צדק, הגינות וביטחון משפטי" רפואה ומשפט 34 (2006) 140) - שמו הטוב של הזולת מוטל בכף. בית המשפט קמא התייחס לכך, שפסק דינו משנה מאמות המידה שקבעה השופטת אגמון-גונן בעניין פלונית, ולכך שמדובר בשינוי "באקלים המשפטי"; סבורני, כי אף אם אמות המידה שקבע בית המשפט קמא מקלות יותר מגישתה, הנה באותה תקופה התרוצצו בקרבה של מערכת המשפט מספר גישות - ובהן של סגנית הנשיאה פלפל, ואין לומר כי בחירת גישה פלונית או שינוי הימנה הוא שינוי באקלים המשפטי, בטרם פסק בית משפט זה את פסקו.
פ. סוף דבר, אם תישמע דעתי יושב התיק לבית משפט השלום, וזה יעיין במידע המצוי בידי המשיבה - ויחליט אם להורות על חשיפתו בהתאם לכללים שבפסק דין זה. נוכח החשיבות הציבורית בבירור הסוגיה, ובמעמדה של המשיבה שאינה פועלת בתיק זה אך לתועלתה הפרטית, אציע שלא נעשה צו להוצאות.
פ"א. ואחר אחר הדברים האלה: עיינתי בהערות חברי המשנה לנשיאה בעקבות חוות דעתי. איני מקל ראש בערכה של האנונימיות לשיח הציבורי ובצביונה החוקתי, ואדרבה ואדרבה, כפי שציינתי, יש בה חשיבות רבה (ראו פסקאות נ"א - נ"ג לחוות דעתי). איני יודע גם על שום מה תולה בי חברי על לא עוול אי הכרה בכך. חוששני כי חברי רואה בחוות דעתי צל הרים כהרים לעניין חופש הביטוי, גם חופש הביטוי הבוטה, ולעניין גורלו של השיח החופשי באינטרנט. אין רצוני כל עיקר לפגוע בחופש זה, אך אל תישכח גם ההגנה על זכויותיו של הנפגע, בראש וראשונה שמו הטוב, שלשיטת חברי לעת הזאת אין לה תרופה. יתן כל אחד מאתנו אל לבו כיצד חש הוא כששמו הטוב למרמס. הניסיון מראה, כי רבים - וחברי אינו ביניהם - מנידים ראש לפגיעה בזולת ועוברים לסדר היום, עד שפגיעה מגעת אליהם עצמם. חבל כי בעת ההמתנה למחוקק, שאין לדעת כמה תימשך, נותיר נפגעים בלא תרופה - זאת,