--- סוף עמוד 107 ---
רחמילוב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.7.2006); ע"פ 7833/05 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (15.5.2007)).
- עם זאת, מן הראוי לחזור ולהדגיש כי אין מדובר במתן "הנחות" ראייתיות לכל הטוען להיותו קורבן לתקיפה מינית, ומקובלים עליי דברי השופט י' דנציגר בע"פ 7880/13 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.5.2015), אשר אוזכר גם על ידי חברי השופט עמית:
"... מובן שאין להחיל את ההלכות הנזכרות בצורה אוטומטית בכל מקרה ומקרה שבו נדונה תקיפה מינית והדבר תלוי בנסיבותיו של המקרה. כבכל תיק שבו הוא נדרש לקבוע ממצאי מהימנות ועובדה, אמור בית המשפט לבחון ולהעריך את מהימנותה של העדות בכלים העומדים לרשותו, לרבות ראיות חיצוניות לאותה העדות, ככל שישנן. צבר ההלכות שלעיל הוא רק אחד מן הכלים העומדים לרשות השופט והשימוש בו ראוי שייעשה בצורה מושכלת וזהירה ביותר, הכל בהתאם לנסיבות המקרה שלפניו" (שם, בפסקה 36).
דברים אלה נאמרו בנוגע לעדותה של מתלוננת בהליך פלילי, אך הם יפים, כמובן, גם כאשר מדובר בתביעה אזרחית כבענייננו.
- לאחר שאמרנו דברים כלליים אלה, נפנה לדון בשאלות העומדות על הפרק. ראשית לכל, מן הראוי להבהיר כי אני מסכים עם דברי חבריי, לפיהם בית המשפט המחוזי לא עשה שימוש נאות ב"כלי העבודה" שפורטו לעיל, לבחינת אמיתות גרסתן של המתלוננות דנן. הדברים פורטו על ידי חבריי ולא אחזור עליהם, ואציין רק כי התוצאה היא שיש להחיל בענייננו את החריגים לכלל אי ההתערבות בקביעות עובדה ומהימנות, ובעיקר אמורים הדברים בחריג שעניינו "פגם ממשי באופן הערכת מהימנות העדים על ידי הערכאה הדיונית". ואולם, פגם זה באופן הערכת המהימנות אינו שולל את האפשרות כי ערכאת הערעור תבחן את הדברים מחדש ותגיע לאותה תוצאה, וכפי שציין השופט עמית "במסגרת הדיון בערעור יהיה עלינו לבחון אם הקביעות בפסק דינו של בית משפט קמא עומדות בעינן גם כאשר נעשה שימוש ב'כלי עבודה' הנכונים, וכאשר העדויות נבחנות דרך העדויות המיוחדות שעוצבו בפסיקה לבחינת מהימנותם של מתלוננים בעבירות מין".
--- סוף עמוד 108 ---
- בחינת עדויותיהן של המתלוננות על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה מובילה, לטעמי, למסקנה אחת ויחידה כי מדובר בהאשמות חסרות יסוד, ונראה כי התלונות במשטרה הוגשו מתוך כוונה להפליל את אורי בכזב, בביצוע עבירות מין חמורות. המדובר בהצטברות של נסיבות, מהן ניתן להסיק כי בפנינו התארגנות של מתלוננות שביקשו לפגוע באורי, תוך הגשת תלונות כוזבות במשטרה, תלונה ללשכת עורכי הדין, ועריכת הפגנות שבהן הוקע אורי כאנס סדרתי. יודגש, כי בדבריי אלה אין משום הבעת דעה לגבי התנהלותו המוסרית והערכית של אורי, אשר אפשר שהכעיסה עד מאוד את המתלוננות, אך מכאן ועד להפללה בביצוע מעשי אונס סדרתיים, המרחק גדול. עמדתי באשר לחוסר מהימנותן של המתלוננות מבוססת, בין היתר, על הרכיבים הבאים: