איזו משמעות יש לייחס לעובדה כי לא נקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא ממצאי מהימנות בעניינו של אורי, פרט לכך שנקבע כממצא עובדתי, בניגוד לגרסתו של אורי, כי התקיימו יחסי מין בהסכמה עם ד' באירוע בחוף מנדרין? – לטעמי, היה מקום לכך כי בית משפט קמא ינקוט עמדה לגבי שאלת מהימנותו של אורי, שכן בהתדיינות זו, כמו בהליכים רבים אחרים שבהם מדובר בתלונות שעניינן תקיפה מינית, עומדים אנו במצב של "מילה מול מילה". ואולם, אין בכך כדי להביא לשינוי התוצאה הסופית, משנקבע פוזיטיבית כי המתלוננות מייחסות לאורי בכזב מעשי אינוס, שבוצעו בכל אחת ואחת מהן. כמו כן, אינני סבור כי יש לייחס משמעות רבה לעובדה כי אורי הכחיש, מטעמיו שלו, את עצם קיום יחסי המין עם ד', ואין לכך קשר הכרחי לדחיית טענתה של ד' כי נאנסה, באותן נסיבות, על ידי אורי.
ההשפעה של חלוף הזמן על תביעות לשון הרע – אכן, קיים קושי בבירור תביעות לשון הרע המוגשות בחלוף תקופת ההתיישנות של אירועי התקיפה המינית הנטענת. מקובלת עליי גם הגישה, לפיה נגישות רחבה מידי להגשת תביעות לשון הרע,
--- סוף עמוד 110 ---
עשויה להביא לשימוש לרעה בתביעות מעין אלה, תוך ניצולו של הליך זה לצורכי הרתעה והפחדה של מתלוננות בכוח ובפועל. ואולם, שיקולים אלה אינם ישימים כאשר, כמו בענייננו, היוזמה להגשת התביעות לא היתה של הנילון, אלא שמדובר בתביעה שכנגד אשר הוגשה לאחר הגשת תביעתן של המתלוננות. נראה כי, בנסיבות אלה, אין מקום לחששות שהעלתה חברתי, ואת השאלות הנוגעות למדיניות המשפטית הרצויה בתביעות לשון הרע, בעקבות תלונה על ביצוע עבירת מין, ניתן להותיר לעת מצוא.
שאלת תום ליבן של המתלוננות – בהמשך למסקנה, לפיה מדובר בתלונות כוזבות, דבר שמן הסתם היה בידיעתן של המתלוננות, אין הן זכאיות לחסות תחת אחת או יותר מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע). בהינתן הקביעה כי התלונות הוגשו מתוך ידיעה כי תוכנן כוזב, מובן כי גם פרשנות מרחיבה לסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, כמוצע על ידי חברתי, לא תביא לשינוי התוצאה.
- כאמור, אצטרף לחברי, השופט י' עמית.
ש ו פ ט
הערעורים שהוגשו בע"א 7426/14, בע"א 8119/14 והערעור שכנגד בע"א 7474/11 התקבלו בחלקם, אך באשר להיקף קבלתם התגלעה מחלוקת בין השופטים י' עמית ו-א' שהם בדעת הרוב לשופטת ד' ברק-ארז בדעת המיעוט. הערעור בע"א 7474/11 נדחה פה אחד. התוצאה האופרטיבית היא כאמור בפסקה 87 לפסק-דינו של השופט י' עמית.