--- סוף עמוד 13 ---
תעשו ככה, כשמגיע לכסף, יש לו אח טרקטוריסט שאני לא מנהל מולו את העניינים הכספיים, כשאני מגיע לכסף זה מולו" (פ/160 ש' 4). זו אינדיקציה חשובה לטיב הפוזיציה שמילא הנאשם בפעילות הנדונה. בדומה, כשנשאל למי היה פונה אם היתה בעיה בשטח בנוגע לטרקטורים, לאספקת חומרים או לחשבוניות, הצביע על הנאשם "הוא האינסטציה העליונה... הוא הבעת בית, אני עובד מולו" (פ/160. הטעויות במקור).
שכטר הוסיף וסיפר כי לא הכיר איש מן החברות ששמן הופיע על החשבוניות, וכי שמע מהנאשם "שיש לו שותף יהודי והוא מחליף איתם מדי פעם" (כך במקור – פ/159 ש' 13). בדבריו אפיין את הנאשם כקבלן מצליח, בדרך שאינה מתיישבת עם טענת הנאשם להיותו מנהל עבודה שכיר, ובלשונו של העד "הוא עבד באזור עם כולם, הוא עבד במועצה אזורית הר חברון, הוא עבד עם קבלנים, הוא קבלן גדול, אני הבנתי שיש גם חשבונית שהיא על שמו, אני הבנתי שיש לו סוג של שותפויות עם שותף ישראלי" (שם, ש' 15-17. ההדגשה הוספה). כשנשאל האם מי מהחברות יצרה עמו קשר, או שהוא יצר קשר עמן לוודא שקיבלו את הכספים, ענה בשלילה וחזר וציין "הוא היה קבלן מוכר וידוע באזור" (שם, ש' 25-26).
- עדותו של שכטר אמינה עלי. לא רק שלא ביקש את רעתו של הנאשם, אלא שבעדותו בלטה חיבתו לנאשם באופן בו בירכו לשלום, לחץ את ידו ובסופה של העדות, לאחר שהוריתי על קביעת תנאי שחרור לנאשם הציע לנאשם כסף (פ/160 ש' 21) והתנדב לערוב לו בערבות צד ג' כדי לאפשר את שחרורו.
תכני עדותו הולמים גם את אלה של מר פרבר מן החברה לפיתוח הר חברון, בהצבעה על הנאשם כ"בעל הבית". שכטר הכירו כ"קבלן מוכר וידוע" העובד בהיקפים גדולים, מספק ציוד כבד וכוח אדם לעבודות, ומרכז אצלו את ההתנהלות הכספית בדגש על קבלת התמורה לעבודות. גם שכטר, כמו פרבר, מתאר את הנאשם כמבצע העבודות וכ"בוס" ולא מציג אינדיקציה שעשויה להתיישב עם טענת הנאשם כי פעל כשכיר בחברות.
זאת ועוד, שכטר העיד כאמור כי בזמן אמת אמר לו הנאשם שיש לו שותפים יהודיים שמתחלפים. אמרת חוץ זו של הנאשם, המקובלת עלי כיתר חלקי עדותו של שכטר, סותרת את טענת הנאשם שהוצגה כבסיס להגנתו בהליך זה, לפיה הועסק כשכיר בחברות המנפיקות ולא היה שותף בהן. יוזכר גם כי איש מבעלי אותן חברות, עתאמלה, חלוואני או אזגייר אינו יהודי. הדבר לא רק מחליש את תזת ההגנה אלא מוסיף ומראה כי הנאשם נהג להציג ללקוחותיו מצגים שונים ובלתי מדויקים אודות החברות ששמן מתנוסס על החשבוניות כדי לכסות את עקבותיו בביצוע העבירות. נוהג זה, כך נראה בהמשך הכרעת הדין, בא לידי ביטוי גם בהתנהלותו אל מול חברות-לקוחות נוספות, בפניהן הוצגו אנשים שטענו בכזב כי הם בעלי החברות ואף חתמו על הסכמים "בשמן" של החברות.