--- סוף עמוד 37 ---
אף לא ניתן להתעלם מן העובדה, שכאשר ביקש המשיב לפתח מערכת יחסים עם עובדת באופן כן ורציני, פנה לממונים עליו והודיע על הקשר המתפתח עם א.ב., אשר הפך מאוחר יותר לקשר רציני, במסגרתו עברו להתגורר יחדיו ואף נולד להם בן. דפוס התנהגות זה לא היה קיים בהתנהגותו כלפי המערערת.
כללו של דבר, מסכת הראיות בכללותה, המבוססת על יחסי הכפיפות שהתקיימו בין המשיב למערערת ועל יחסי המין המזדמנים שבוצעו במסגרתה, מחזקת את המסקנה, לפיה מעשיו של המשיב במערערת בוצעו תוך ניצול מרות, ולא מתוך רצון חופשי ואמיתי של שני בגירים, בהסכמה.
בעניין זה, יפים דבריה של הש' עדנה ארבל בפרשת יוסף נוי – מדינת ישראל:
"מכל מקום, משנמצא כי אין כל בסיס לקשר בין בעל המרות והעובד למעט הקשר המיני על רקע יחסי המרות, לא כל שכן במקרה שבפנינו בו התמצה הקשר לדל"ת אמות מקום העבודה, ברי לטעמי כי אין אלה יחסים שראוי להם לקבל את הגנת המשפט."
לסיכום, אביא ממאמרה של ד"ר אורית קמיר, אשר הייתה מיוזמיו של החוק למניעת הטרדה מינית, "תגובה: בחזרה אל 'כשאת אומרת לא – למה את מתכוונת?' "[23]:
"החוק למניעת הטרדה מינית דורש מבעל מרות לחשוב היטב בטרם ינצל את מעמדו כדי להכנס למערכת יחסים אינטימית עם מי שכפופה לו. המצב העובדתי כיום הוא שבעל מרות יכול להרשות לעצמו לפתוח במערכת יחסים 'אינטימית' או מינית גרידא עם עובדת הכפופה לו, והיא לבדה נושאת בנטל החרדה למשרתה. החוק למניעת הטרדה מינית נועד לשנות את מאזן האימה, ולהטיל חלק מן החרדה על בעל המרות, וכך ראוי."
טענת הפיתוי
- טוען המשיב, כי התנהלותו עם המערערת היתה פרי הפיתוי שהציעה לו לאורך כל אותה תקופה. בתצהירו כמו גם בעדותו, טען המשיב - "במהלך
--- סוף עמוד 38 ---
שנת 2001 החלה התובעת לגלות סימני התעניינות בי. הדבר התבטא בשיחות שהיא ניסתה לנהל עמי, בטון דיבורה, בלבושה החושפני, בנסיונות להישאר עמי בחדר ביחידות וכיו"ב."
לטענת המשיב, בעקבות התנהגותה של המערערת כלפיו, "מתוך חולשה אנושית טבעית ועל רקע המשבר בחיי הנישואין שלי, לא יכולתי לעמוד בפיתוי".
כך גם בהמשך תצהירו, טוען המשיב – "היא הייתה מפתה אותי בכל מיני דרכים ואמצעים – בלבוש, בדיבור, ברמזים, בנגיעות וכיו"ב." ובהמשך טען – "לאחר חזרתי מחו"ל הפעילה עליי התובעת את כל קסמה ותכסיסי הפיתוי, ולאחר העבודה נסענו ביחד ברכבי לים, שם היה בינינו מגע מיני."
- טענה זו של המשיב, לפיה מערכת היחסים שהתפתחה עם המערערת היתה תוצר של פיתוי מצידה, אשר הוא, בחולשתו, נכנע לה – איננה מסייעת לו, וטוב היה אילו לא היתה מועלית כלל.
ראשית, לא הוכח, ואין די בהעלאת טענה כגון זו כדי להעיד על רצונה האמיתי של המערערת למערכת היחסים שנתפתחה ביניהם. לא זו אף זאת, המשיב אף איננו מעיד על עצמו שהיה מעוניין בקשר אמיתי עם המערערת, אלא מסתפק בטענה, כי נחלש ונכנע לפיתוי שהציבה לו.