ככלל, הפרת התקשרות עסקית אינה מזכה בפיצוי בגין נזק לא ממוני. אולם ביחסי אמון, במצבים של זדון, או התנהגות פוגענית או מעליבה במיוחד, ניתן לפסוק פיצוי מעין זה (ראה ע"א 4232/13 הנ"ל, בפסקה 38 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית).
מהממצאים לעיל עולה כי הנתבעת נהגה בחוסר תום לב בקיום החוזה ואף פעלה בזדון עת נטלה עמה ציוד שלא נמכר לה. פעולות הנתבעת גרמו לתובע לחץ נפשי ואילצו אותו לחרוג מתכניותיו לא לנהל את הגן. נסיבות אלו מצדיקות פיצוי בגין נזק לא ממוני והסכום שנתבע בראש נזק זה הינו מידתי לנזק שנגרם.
על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 10,000 ₪ (נכון למועד פסק הדין) בגין נזק לא ממוני.
סוף דבר
- הנתבעת רכשה את פעילות הגן, אולם הפרה את תנאי ההסכם בכך שלא פעלה להעברת ההתחייבויות כלפי המשכיר על שמה, וכן נטשה את המושכר תוך גרימת נזקים.
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
א. סך של 50,236 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.2014 - בגין דמי השכירות וההוצאות הנלוות להחזקת הנכס.
ב. סך של 18,090 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.14 – בגין נזקים למושכר והוצאות להפעלת הגן.
ג. סך של 10,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.
הנתבעת תישא בהוצאות התובעים וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.
ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ז, 20 יולי 2017, בהעדר הצדדים.
עידו כפכפי