לטענתו של עופר, הטיסה הראשונה לרומניה היתה במהלך שנת 2010 (חקירתו הנגדית של עופר, עמ' 194 לפרוטוקול). מועד הטיסה השנייה אינו ודאי. עופר לא ידע לציין מועד מדויק ואילו אבי טען כי הטיסה נערכה כ-3 חודשים לפני הוצאת העבודות הראשונות לרומניה (כלומר, באמצע 2011 - ר' חקירתו הנגדית של אבי, עמ' 37 לפרוטוקול ש' 15-25).
- עופר טען בתצהיר עדותו הראשית כי הספקים ברומניה דרשו בשנת 2010 (לאחר שנוצר הקשר הראשוני עם מר לזרוביץ), לקבל את התמורה עבור עבודתם במזומן. עופר טען כי אורי סירב להזרים כספים לאומזי שיאפשרו את התשלום במזומן, ולכן בחר עופר (לטענתו, בידיעתו של אורי), להלוות כסף למר לזרוביץ באופן פרטי. כתוצאה מכך נחתם ביום 5.11.2010 – כך טוען עופר – הסכם ההלוואה בין עופר ואחיו זיו לבין מר לזרוביץ, למתן הלוואה בסך 20,000 אירו ללא ריבית (הוא הסכם ההלוואה נספח 9 לתצהיר עופר). עופר הוסיף וטען כאמור כי כבטוחה לפירעון ההלוואה, הוחלט כי מניות החברה הרומנית שהוקמה, ישועבדו לזכות עופר וזיו עד לפירעון מלא של ההלוואה. לטענתו של עופר, ההלוואה נפרעה "במהלך שנת 2013". עופר הצהיר בהקשר זה בסעיף 54 לתצהירו כי לאחר פירעון ההלוואה הצהירו הוא ואחיו ביום 17.4.2014 כי ההלוואה נפרעה וכי אין להם טענות כלפי מר לזרוביץ וכלפי אומזי (כפי שעולה מהתצהיר שצורף כנספח 10 לתצהירו של עופר).
לגישתו של עופר נחתם הסכם ההלוואה לאחר נסיעתו של עופר לרומניה, כשכוונתו היא ככל הנראה לאחר מועד נסיעתו הראשונה (ר' חקירתו הנגדית של עופר, עמ' 194-195 לפרוטוקול) –
"ש: הבנתי. ז"א אתה בטוח שטסת בשנת 2010, זה אתה בטוח.
ת: אני, כן.
ש: ואני יכול להניח שטסת לפני שחתמת על ההסכם, או קודם חתמת על ההסכם ואז טסת?
ת: לא, לא, לא, לא, ההסכם נחתם פה בארץ.
ש: הבנתי.
ת: ההסכם הזה של ההלוואה אתה מדבר?
ש: כן.
ת: הוא נחתם פה, אמרתי, עם אפוסטיל.
ש: אז מתי טסת? לפניו או אחריו?
ת: לפניו כנראה.
ש: לפניו.
ת: לפניו ואת זה,
ש: ואת זה לא ביקשת,
ת: כי נסעתי נסיעה פרטית לשם, אמרתי".
ממכלול הדברים הללו עולה כי הנסיעה הראשונה של עופר לרומניה לחתונה של מר לזרוביץ (נסיעה בה הוא החל לברר אודות אפשרות הייצור ברומניה), היתה לפני שנחתם הסכם ההלוואה. יתכן כי הנסיעה השנייה (בה הוחלט על ייצור ניסיוני ברומניה) היתה לאחר החתימה על ההסכם. יוער כבר עתה כי העדר גרסה ברורה של עופר בהקשר זה הוא בעייתי. לגישתו של עופר נועדה ההלוואה כאמור כדי לאפשר לאומזי להתקשר עם ספקים ברומניה ולשלם להם במזומן כנגד הסחורה שהם ייצרו. ואולם, מהאמור לעיל עולה לכאורה כי ההסכם היה צריך להיחתם רק לאחר החברה החליטה "להוציא" עבודות לספקים רומניים באמצעות אומזי. העובדה שעופר אינו טוען מפורשות ללוח זמנים המחזק את התהליך הזה – היא בעוכריו.