תא (ת"א) 14663-12-14 אורי תגר נ' עופר יעקבי

1. מכנו-דין בע"מ (להלן: "החברה" או "מכנו-דין"), היא חברה פרטית הפעילה בתחום העיבוד השבבי. היא עוסקת בפיתוח כמו גם בייצור של דגמים ובייצור סדרתי של חלקי מתכת מורכבים, לשימוש התעשייה התעופתית הביטחונית והאלקטרונית. התובע 2, מר אורי תגר (להלן: "אורי"), הוא מייסדה של החברה, והוא מחזיק ב-51% ממניותיה, הן במישרין והן באמצעות התובעת 3, מכנו-דין תעשיות (1977) בע"מ (להלן " מכנו-דין תעשיות ").

הנתבע 1, מר עופר יעקובי (להלן: "עופר" או "הנתבע"), מחזיק החל מיום 31.5.2000 בכ-49% ממניות החברה, וזאת באמצעות הנתבעת 2, חברת עניאל אחזקות בע"מ (להלן: "חברת עניאל"), שהיא חברה בבעלותו המלאה. עופר שימש כדירקטור וכמנכ"ל משותף בחברה.

מר אבי תגר (להלן: "אבי"), בנו של אורי, החל לעבוד בחברה בשנת 2002 ושימש כמנכ"ל משותף בה. לטענת התובעים משמש אבי גם כדירקטור בחברה (ר' ת/2 – החלטת דירקטוריון החברה למינוי אבי כדירקטור). הנתבעים כפרו בעובדה זו ובמהימנותה של החלטת הדירקטוריון שלעיל.

ההליך הקודם

2. במהלך חודש דצמבר 2013, הגישו הנתבעים בתביעה דנן תביעה נגד החברה, אורי, אבי וכן כנגד מכנו דין תעשיות (ת.א. 45904-12-13) [פורסם בנבו] (להלן: "ההליך הקודם"). בהליך הקודם הועלו טענות אודות קיפוחו של עופר בניהול ענייניה של החברה. במסגרת זו הגישה החברה תביעה שכנגד, בה נטען כי עופר הפר חובות אמון וזהירות כלפי החברה ובעלי מניותיה. במסגרת הדיונים המקדמיים שהתקיימו בהליך הקודם בפני כב' הש' כבוב, הוסכם, בין היתר, על סיום תפקידו של עופר כמנכ"ל משותף בחברה. כן הוסכם על הסדר דיוני מכוחו יקבל עופר עדכונים על מצב החברה באמצעות המנכ"ל המקצועי אשר מונה לה, תוך שהוא יימנע מכל קשר ישיר עם עובדי החברה.

ביום 18.9.2014 ניתן פסק-דין בהליך הקודם. במסגרת החלטת בית המשפט בבקשה לתיקון טעות שניתנה במסגרת ההליך הקודם, ציין בית המשפט כי " נותרו עוד נושאים רבים שטרם הוסדרו בין הצדדים ואשר אינם נכללים בכתבי הטענות, אולם הצדדים בחרו לסיים את ההליך הנוכחי ולשקול פתיחת הליכים נוספים בינם לבין עצמם ... פסק הדין שניתן הינו פרי בקשה מפורשת של הצדדים ... תוך שמירת זכותם להמשיך בהליכים אחרים בכל הנוגע לטענות האחד כלפי משנהו" (סעיפים 3-4 להחלטה מיום 2.11.2014).

ההליכים דנן

3. פסק דין זה מתייחס לשתי תובענות - ת.א 16798-11-14 [פורסם בנבו] ות.א 14663-12-14.

התביעה נושא ת.א 16798-11-14 [פורסם בנבו] הוגשה בהמשך לתביעה שכנגד שהוגשה בהליך הקודם ואשר לא התבררה במסגרתו. תביעה זו עסקה בעיקרה במה שיכונה להלן כ"פרשת רומניה" וכן בהתחשבנות כספית בין הצדדים. בכל הנוגע להתחשבנות בין הצדדים התקבלה ביום 23.3.2015 בקשתם של הנתבעים לעיכוב הליכים מחמת קיום הסכם בוררות. הנושא של פרשת רומניה לא הועבר להליך הבוררות. לכן יתייחס פסק דין זה – ככל שהדבר נוגע לת.א 16798-11-14 [פורסם בנבו] - לנושאים הנוגעים ל"פרשת רומניה".

התביעה נושא ת.א. 14663-12-14 עוסקת בעיקרה במה שיכונה להלן "פרשת הבנקים". בישיבת קדם המשפט בהליך ת.א. 14663-12-14 הגיעו הצדדים למתווה מוסכם בנוגע לנושא נוסף שעלה בתביעה זו - מכירת אחזקותיו של עופר בחברה לידי אורי. מתווה זה קיבל תוקף של החלטה ביום 16.6.2015. פסק דין זה יעסוק לכן, בכל הנוגע לת.א 14663-12-14, רק ב"פרשת הבנקים".

4. לאחר הגשת הסיכומים על ידי הצדדים, הגישו התובעים בקשה בה עתרו כי בית המשפט יבהיר ויורה כי כלל התביעות הכספיות כפי שהוגשו בתובענה דנן המתייחסות להתחשבנות הכספית בין הצדדים ואשר הדיון בהם עוכב נוכח הסכם הבוררות בין הצדדים, יידונו במסגרת הליך הבוררות המתנהל כיום בפני כבוד הבורר רו"ח משה שוורץ ממשרד Deloitte ברייטמן, אלמגור, זהר ושות'. זאת על בסיס כתב התביעה שהוגש בת.א 16798-11-14 [פורסם בנבו] (פרק ה' לכתב התביעה אשר כותרתו "הפרת התחייבויות כספיות של עופר").

בהחלטה לעיכוב הליכים מחמת הסכם בוררות מיום 23.3.2015 נקבע כי: "אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה ככל שהיא מתייחסת להתחשבנות בין הצדדים. לכן אני מורה על עיכוב ההליכים בכל הנוגע לנושא זה, מכוח ס' 5 לחוק הבוררות. ביחס ליתר הנושאים נשוא התביעה – קרי 'פרשת רומניה' הדיון בהם יימשך כסדרו".

ואכן, מכוח ההחלטה הנ"ל, לא התייחסו הצדדים בהליך הנוכחי לטענות הנוגעות לפרק ה' בכתב התביעה בת.א 16798-11-14 [פורסם בנבו] - לא במסגרת כתב ההגנה, לא בתצהירי הצדדים, לא בהליך ההוכחות ולא בסיכומים. כפי שיפורט להלן, פסק דין זה אינו מתייחס לטענות אלה שיוכרעו במסגרת הבוררות, אלא לשתי הפרשיות שנזכרו לעיל – פרשת רומניה ופרשת הבנקים בלבד. להלן נבחן אם כן את טענות הצדדים ביחס לשתי הפרשות הללו.

פרשת רומניה

טענות התובעים בנוגע לפרשת רומניה

5. לטענת התובעים, בשנת 2011, "דחף" עופר את החברה להעביר חלק מפעילות הייצור שלה מישראל לרומניה, וזאת בניגוד לעמדתם של יתר נושאי המשרה בחברה – אורי ואבי. עופר עשה כן תוך שימוש בחברה רומנית בשם "אומזי" – OMZI (להלן: "החברה הרומנית" או "אומזי"). "פרשת רומניה" מתייחסת להעברה זו של הפעילות.

לטענת התובעים, התקשו אורי ואבי להבין את הצורך בהעברת הפעילות לרומניה. הפעילות ברומניה נעשתה מבלי שהוצגו לחברה הסכמים מול היצרנים ברומניה. עופר הנחה את עובדי החברה להסתיר רישומים ביחס למוצרים שיוצרו ברומניה, ואסר עליהם במשך תקופה ארוכה ליצור קשר עם גורמי הייצור הרומנים. עוד נטען כי עופר בהתנהלותו העמיד את החברה בפני סיכון מול הלקוח המרכזי והעיקרי שלה – התעשייה האווירית (להלן: "תע"א"). זאת בשל ביצוע עבודות באמצעות ספק משנה שאינו ישראלי וללא קבלת אישור תע"א לביצוע עבודות אלה.

התובעים הוסיפו כי כל ניסיון להתנגדות מצדם להעברת פעילותה של החברה לרומניה, נתקל באיומים מפורשים מצד עופר כי יפנה לספקים, ללקוחות ולבנקים, ויפגע בחברה.

6. התובעים טוענים כי התנהלות זו של עופר, וכן התעקשותו על ביצוע העבודות ברומניה כאשר לחברה היו היכולת והמשאבים לייצר את המוצרים באופן עצמאי, עוררו את חשדם של אורי ואבי. מבדיקה שהם ערכו הסתבר כי עופר ואחיו, זיו יעקובי (להלן: "זיו"), רשומים כל אחד כבעלי מניות בחברת אומזי בשיעור החזקות זהה של 40%. כל אחד. 20% המניות הנותרות באומזי, הוחזקו על ידי מכר של עופר, ישראלי בשם מר משה לזרוביץ (להלן: "לזרוביץ"). התובעים העלו השערה לפיה שמה של החברה הרומנית – OMZI, מורכב מראשי התיבות של שלושת בעלי המניות בה – עופר, מר לזרוביץ (ששמו הפרטי הוא משה) וזיו (יוער כי אף שמדובר בהשערה – הרי שהיא סבירה והגיונית והנתבעים לא סיפקו הסבר אחר לשם).

בנוסף לכך, הסתבר כי אומזי היא חברה שלא פעלה קודם לכן, וכי פעילותה הבלעדית היא מול החברה. כן התברר כי בניגוד למה שסברו אבי ואורי, אומזי אינה חברה יצרנית אלא חברה מתווכת, המהווה גורם ביניים בין החברה לבין החברות היצרניות ברומניה, וכי היא נהנית מעמלת תיווך.

לאור כל האמור לעיל, זימנה החברה את עופר לשימוע. בישיבת השימוע שהתקיימה ביום 23.12.2013,  נשאל עופר האם יש לו קשר לחברת אומזי. הוא השיב "ממש לא". באי כוחו של עופר מנעו ממנו להשיב על שאלות נוספות באותו עניין.

7. רק בהליך הנוכחי, כך טוענים התובעים, סיפק עופר גרסה ביחס לבעלותו במניות החברה הרומנית. על פי גרסה זו (אותה נכנה להלן: "גרסת ההלוואה"), עופר ואחיו הלוו לאומזי סכום של 20,000 אירו. רישום המניות על שמם נעשה בטעות, שכן המניות היו אמורות לשמש בטוחה להשבת ההלוואה.

התובעים טוענים כי על אף סיום תפקידו של עופר כמנכ"ל משותף בחברה בהתאם להחלטה במסגרת ההליך הקודם, המשיך עופר, באמצעות חברת עניאל שבשליטתו, לקבל הכנסות ותקבולים מהחברה לצד תשלום עבור מניותיו. התובעים מוסיפים כי עופר מקיים כיום קשרים מסחריים עם חברה המתחרה בעסקיה של החברה, חברת לנטק, אשר מתמודדת במכרזים אצל הלקוח המרכזי של החברה – תע"א. במסגרת זו, כך נטען, ממשיך עופר בקידום עסקים במזרח אירופה.

8. לכימות הנזק נושא התביעה, הגישו התובעים חוות-דעת כלכלית שנערכה על ידי רו"ח ניצן ויסמן, ממשרד רו"ח BDO – זיו האפט. בחוות הדעת הובהרה הפגיעה ברווחיות החברה ובתזרים המזומנים כתוצאה מפרשת רומניה (ר' נספח 1 לכתב התביעה, להלן: "חוות דעת ויסמן"). כעולה מחוות דעת ויסמן, הנזק שנגרם לחברה מוערך בסך של 674,000 ₪ והוא מורכב משני ראשי נזק: ראשית, תשלום דמי התיווך לאומזי, שניתן היה להימנע מהם בהתקשרות ישירה של החברה עם הספקים הרומניים, נזק העומד על סך של 620,000 ₪; ושנית, נזק שנגרם בשל הוצאות מימון עודפות לחברה עקב ההתקשרות ברומניה בסך של 54,000 ₪. התובעים ציינו כי עופר לא הגיש חוות דעת מומחה נגדית מטעמו, ועל כן יש לקבל את חוות דעת ויסמן, שלא נסתרה.

התובעים טענו כי עופר הפר חובות אמון וזהירות שלו כלפי החברה, הפר את חובת הדיווח וביצע עוולות של גזל, תרמית והפרת חובה חקוקה. לגישתם, על הנתבעים להשיב לתובעים את הסכום של 674,000 ₪, סכום המשקף אובדן הכנסות של החברה והתעשרות שלא כדין (ר' ס' 108 לכתב התביעה).

התובעים ציינו עוד, כי התנהלותו של עופר אף סיבכה את החברה בתביעה מצידה של אומזי בגין חשבוניות שלכאורה לא שולמו בסך של למעלה מ-450,000 ₪. בהקשר זה, צוין כי תביעה קודמת שאומזי הגישה נמחקה בהסכמת אומזי, וזאת כאשר הוגשה על ידי החברה הודעת צד ג' כנגד עופר. לטענת התובעים, עופר לא סיפק הסבר מספק בחקירתו הנגדית לשאלה מדוע הסכימה אומזי לבקשתו לעכב את תביעתה נגד החברה. באופן דומה עופר לא סיפק גם הסבר לכך שההלוואה שהוא העמיד לאומזי לא צוינה בתביעתה של אומזי כנגד החברה. לאור כל האמור טענו התובעים כי הוכחה התנהלות שלא כדין של עופר יחד עם אומזי כנגד החברה.

טענות הנתבעים בנוגע לפרשת רומניה

9. הנתבעים ציינו כי במסגרת סמכויותיו של עופר כמנכ"ל משותף, היה עופר אחראי על תחום הייצוא, השיווק והמכירות, ובכלל זה על תמחור פרויקטים של החברה ועל הוצאת עבודות לקבלני משנה (המכונים על-ידי הצדדים ויכונו להן גם "קב"מ"). עיקר אחריותו של אבי נגעה לניהול הכספים ומערכות המחשוב של החברה. אבי אינו בעל ידע או ניסיון בתהליכי ייצור, וככלל לא היתה לו סמכות בתמחור פרויקטים ובהגשת הצעות מחיר. עוד נטען כי החברה לא התנהלה באופן מסודר במיוחד בהיבטים הפורמליים: לא נערכו ישיבות מסודרות של ההנהלה, ואין פרוטוקולים מסודרים של החלטותיה.

לטענת הנתבעים, בתקופה הרלוונטית לתביעה דנן, אורי "הוריד הילוך". הוא התפטר ומשך את פיצויי הפיטורין שלו באופן שסיכן את החברה ואיין את העתודות של פיצויים לעובדיה. אורי עשה זאת במהלך חד-צדדי, מבלי לשתף את עופר בהחלטה. חרף זאת, המשיך אבי למשוך כספים עבורו ועבור אורי דרך חברה אחרת שבבעלותו – חברת ביטלתים העוסקת בייצור גלידה. כתוצאה מהאמור, מצא עופר את עצמו בתקופה הרלוונטית מתנהל מול אבי, במקום מול שותפו הוותיק – אורי. לגישתם של הנתבעים, השותפים בחברה הם רק עופר ואורי, בעוד שמערכת היחסים העכורה שכתוצאה ממנה הוגשה התביעה היא מערכת היחסים בין עופר לבין אבי.

10. הנתבעים ציינו כי היתה תקופה בה הוקפאו פרויקטים שהחברה ביצעה עבור תע"א. כאשר תקופה זו הסתיימה, נערכה החברה להגדלת כושר הייצור שלה כדי לעמוד בדרישות תע"א. לצורך כך היא רכשה מכונות חדשות ונערכה להוצאת ייצור פריטים שונים לקב"מ. בהקשר זה מציינים הנתבעים כי דווקא אבי היה מי שהתנגד בזמנו לרכישת המכונות, והתעקש על הוצאת הייצור לקבלני משנה (עמ' 32-33 לפרוטוקול). לאור זאת, כך לטענת הנתבעים, נערכה בתחילת שנת 2011 בדיקה של אפשרות ייצור פריטים שונים על ידי קב"מ ברומניה, וזאת בתיווכו של מר לזרוביץ. אורי היה שותף מלא להחלטה. הבדיקה הניבה ברובה תוצאות חיוביות.

עוד הוסיפו הנתבעים וטענו כי על-מנת שקבלני המשנה הרומנים יסכימו לעמוד במחירי המטרה שנקבעו על ידי אורי ועופר, הם דרשו תשלום מידיי ללא אשראי כנגד אספקת הפריטים. אף-על-פי-כן, הזמנת העבודות מקב"מ ברומניה התבררה כנושאת שיעור רווחיות חריג, וכזולה משמעותית מהאלטרנטיבה של ייצור בארץ – בין באמצעות קב"מ מקומי (כגון חברת מיקרופז) ובין בייצור עצמי בחברה. הנתבעים הדגישו כי הוצאת העבודות לקב"מ ברומניה נעשתה רק לקב"מ בעלי הסמכות מתאימות.

הנתבעים הוסיפו כי ניהול הקב"מ הרומניים צריך היה להיעשות מרומניה, ולא ניתן היה להתקשר עימם ישירות. לשם כך הוקמה חברת אומזי בניהולו של מר לזרוביץ. מעדותו של עופר עולה כי הוסכם שחברה זו תפעל בבלעדיות מול החברה ( עמ' 252 לפרוטוקול ש' 9-10).

הנתבעים טוענים כי אורי סירב להשתתף בהקמתה של החברה הרומנית. לכן העמידו עופר ואחיו לחברה הרומנית את הכספים שהיו דרושים לשם תחילת פעילותה. הם עשו זאת בעיקר כדי לממן את התשלום של מר לזרוביץ. כך העמידו עופר (ואחיו) לחברה הרומנית הלוואה של 20 אלף אירו, אשר הוחזרה להם ללא ריבית. עופר ציין כי דבר מתן ההלוואה היה ידוע לאורי, אולם בשל אופן התנהלותה של החברה בצורה לא פורמלית, אין מסמך בכתב המעיד על כך. לגישתו של עופר, האינטרס היחיד שעמד לנגד עיניו במתן ההלוואה היה טובת החברה.

11. לטענת הנתבעים, נרשמו מניות אומזי על שמם של עופר ואחיו בשל טעות בלבד. טעות זו תוקנה זמן מה לאחר שהחברה הרומנית פרעה להם את ההלוואה. כן ציין עופר כי פרט לזכותו לקבלת החזר של ההלוואה, לא היה לעופר כל אינטרס כלכלי ישיר באומזי, והוא לא ראה את עצמו כבעל מניות בה. עוד נטען כי עופר ואחיו לא קבלו כל תמורה מאומזי, כפי שעולה מדו"ח רוה"ח של אומזי.

12. עוד הוסיפו הנתבעים וטענו כי הוצאת העבודות לקב"מ ברומניה היתה ידועה וגלויה, וכי היא אושרה מראש על-ידי אורי. אין ממש בעמדת התובע לפיה הייצור ברומניה היה מנוגד למדיניות החברה, שכן מדיניות כזו אינה קיימת. בנוסף, למרות שרק אורי היה מוסמך לבטל הזמנות שהוצאו לקב"מ הרומני, אבי לא עידכן את אורי בדבר, וממילא אורי מעולם לא ביטל כל הזמנה כזו.