זאת ועוד: הוצאת העבודות לרומניה כרוכה בפעילות לוגיסטית מהותית של החברה ובמעורבות של רבות ממחלקותיה. גם מכך ניתן להסיק כי הדבר נעשה בידיעת כל עובדי החברה (למצער עובדיה הבכירים). הוצאת העבודות לקב"מ מצוינת בבירור גם במסמכי הפרויקט. מכאן שגם הלקוח המרכזי של החברה – תע"א – ידע אודות הפעילות ברומניה, הן משום שנדרש אישורו לקב"מ והן משום שנציגי תע"א ביקרו את הקב"מ ברומניה.
עוד נטען כי ההיקף הכולל של הייצור ברומניה היה בשיעור זניח – בסכום של פחות מ-150 אלף אירו, המהווה פחות מ-1% מפעילות החברה (שהמחזור הכולל שלה בשנים 2011-2013 היה כ- 25,450,400 אירו). גם אם תתקבל טענתו של אבי לפיה יש לצרף לסכום הזה גם הוצאות ששולמו לספק חומרי גלם (בהיקף של כמאתיים אלף דולר), אין בכך כדי לשנות את העובדה שפעילות קב"מ ברומניה היתה זניחה.
- הנתבעים טענו כי החברה הרוויחה מהפעילות ברומניה. ראיה לכך היא העובדה שהחברה המשיכה להוציא עבודות לקב"מ ברומניה. לעמדתם, טענת התובעים לפיה המחיר בישראל נמוך יותר מהמחיר ברומניה היא טענה שגויה משום שהיא נסמכת על מחיר של פריט בודד, בעוד שאת ההשוואה יש לערוך מול מחיר כולל של חבילת הפריטים. הנתבעים מוסיפים כי התברר שתנאי התשלום לרומניה היו טובים, ומכל מקום, אבי לא התנגד להם בזמן אמת (עמ' 55 לפרוטוקול ש' 22-27 וכן עמ' 56 לפרוטוקול).
עוד נטען כי עמדת התובעים לגבי פערי תיווך בלתי-סבירים - הופרכה. זאת הן משום שהוכח שהמחיר ששילמה החברה היה נמוך מכל אלטרנטיבה שעמדה לרשותה, וכן מאחר שהוכח כי הסכומים ששולמו לאומזי כללו עלויות נוספות – עלויות שינוע, מע"מ וכו'.
לגישת הנתבעים, הוכח שהוצאת הפרויקטים לקב"מ ברומניה היתה רווחית מבחינת החברה, שצמחה בתקופה הרלוונטית באופן משמעותי. נתון זה עולה גם מעדויותיהם של אבי ושל המומחה מטעם התובעים, מר קובי גבריל מחברת אפקטיב מנהלי כספים והשקעות בע"מ (להלן: "אפקטיב". חוות-הדעת תכונה להלן: "חוות דעת אפקטיב"). כפי שיובהר להלן, חברת אפקטיב ליוותה את פעילות החברה במגעים עם הבנקים. לטענת הנתבעים, גם אבי התקשה לאשר שנגרם לחברה נזק כתוצאה מהוצאת עבודות קב"מ לרומניה (כפי שעולה מעדותו בעמ' 51-52 לפרוטוקול).
- הנתבעים הוסיפו וטענו כי לא ניתן לקבוע שעופר התעשר שלא כדין על חשבון החברה. כך עולה מפורשות מעדותו של עופר; מאישור רוה"ח של אומזי כי עופר לא קיבל כסף מהחברה הרומנית; ואף מעדותו של אבי עצמו שהסביר כי הוא אינו מתבסס על מסמך כלשהו באומרו כי עופר גרף לעצמו רווחים אישיים, אלא על מסקנותיו שלו (עמ' 69 לפרוטוקול ש' 14-22).
סיכומי התשובה בנוגע לפרשת רומניה
- התובעים טענו כי מספר עובדות לא נסתרו - התנגדותם של אורי ואבי לייצור ברומניה כאשר ניתן היה לבצע אותן עבודות במפעל החברה בארץ; רישומם של עופר ואחיו כבעלים של 80% ממניות החברה הרומנית, חברה שכל פעילותה נסמכה על הזמנות שקיבלה מהחברה; היות החברה הרומנית גורם מתווך להבדיל מיצרני – כפי שסברו אורי ואבי על בסיס מצגיו של עופר; הכחשתו של עופר את מעורבותו באומזי בשימוע שנערך; וכן העדר הסבר לכך שעופר לא הציג את "גרסת ההלוואה" בשלבים מוקדמים יותר.
התובעים התייחסו לטענתו של עופר לפיה בחברה לא התקבלו החלטות בצורה מסודרת, וכי לכן לא הוצגה על ידיו ראיה לכך שאורי היה מודע לעובדה שעופר היה מעורב באומזי. לגישתם, גם אם גרסה זו תתקבל, הרי שאין בה כדי לבטל את התנגדותם הברורה של אורי ואבי להוצאת עבודות לרומניה. התובעים הדגישו כי אורי, חרף גילו המופלג ומצבו הבריאותי, הגיש תצהיר מטעמם ואף התייצב לבית המשפט להיחקר עליו.
התובעים התייחסו גם לטענתו של עופר לפיה התקשרות ישירה מול היצרנים הרומניים לא היתה אפשרית. לטענתם, טענה זו קרסה בעדותו של עופר, אשר העיד שהוא עצמו מספק היום שירותי ייעוץ בחברת לנטק שנועדו להקמת מערך ישיר מול היצרנים (עמ' 242-243 לפרוטוקול ש' 22 ואילך).
- בנוגע לטענתו של עופר לפיה הוא ואחיו זיו לא קיבלו כספים מאומזי, הפנו התובעים למכתב מרוה"ח של אומזי שעופר הציג בהקשר זה. הם ציינו כי יש להטיל ספק באמינותו של מכתב זה, ועל-כל-פנים, המכתב שולל רק קיומן של העברות בנקאיות לעופר ולאחיו, אך לא נשללו מכוחו העברות כספים באמצעים אחרים.
בנוגע לטענתו של עופר על פיה החברה ממשיכה להוציא עבודות לרומניה, מציינים התובעים כי מעדותו של אבי עולה כי הדבר נכון רק לגבי הזמנות שכבר נעשו על ידי עופר. במקרים כאלה לא היתה לחברה בררה, משום שחומר הגלם כבר נשלח.
התובעים הפנו לטענתו של עופר ביחס לעדותו של עד התביעה מר רועי נוימן שהודה כי החזיר עבודות שבוצעו אצל מיקרופז בשל אי כדאיות כלכלית. התובעים הדגישו כי מר נוימן העיד כי בשל כדאיות כלכלית החזיר את ביצוע העבודות לביצוע בחברה עצמה, במקום שהן יבוצעו על ידי קבלני משנה.
דיון
- כדי להכריע בטענות התובעים, יהיה מקום לבחון קודם כל את התנהלותו של עופר ביחס לייצור ברומניה: האם במסגרת ההתקשרות עם חברת אומזי הפר עופר את חובת האמון שלו כלפי החברה, והאם כטענת התובעים הוא פעל בניגוד עניינים ביחס לשיתוף הפעולה עם החברה הרומנית שתיווכה בין החברה לבין היצרנים ברומניה.
אם ייקבע כי עופר פעל בניגוד עניינים ביחס לפרויקט הרומני, יהיה מקום לבחון האם הוא קיבל את הסכמת החברה לפעילותו זו, הסכמה שיכולה "לרפא" את ניגוד העניינים (סעיף 255 לחוק החברות תשנ"ט-1999; להלן: "חוק החברות"). לאחר כל אלה יהיה מקום לבחון גם את השאלה האם הוכיחו התובעים כי פעילותו של עופר בהקשר של "פרשת רומניה" גרמה לחברה נזק בר פיצוי או כי עופר עשה עושר ולא במשפט וקמה לו חובת השבה.
האם היה עופר במצב של ניגוד עניינים בין תפקידיו בחברה לבין מעמדו בחברה הרומנית?
- לגישתם של התובעים היו עופר ואחיו בעלים של 80% ממניותיה של אומזי, ולכן בהתייחס לעסקאות בהן התקשרה החברה עם אומזי היה עופר במצב של ניגוד עניינים בין טובת החברה לבין טובתה של אומזי, חברה בה היה לו אינטרס ממשי. נראה כי אם עופר אכן היה בעלים של 80% מאומזי, הרי עסקאות שהוא ביצע בשם החברה עם אומזי הן עסקאות שלגביהן הוא היה במצב של ניגוד עניינים. זאת משום שאם היה עופר בעל מניות משמעותי באומזי, הרי שהיה לו אינטרס כי אומזי תרוויח סכומי כסף גבוהים ככל האפשר מהעסקאות שהיא ביצעה עם החברה, כאשר מנגד – האינטרס של החברה הוא הפוך.
אולם, גרסתו של עופר היתה כי הרישום שלו ושל אחיו זיו כבעלי מניות באומזי הוא רישום שמקורו בטעות. בפועל, כך טען עופר, העמידו הוא ואחיו זיו לאומזי הלוואה ללא ריבית בסך 20,000 אירו, הלוואה שלהבטחתה הם היו אמורים לקבל שעבוד על מניותיה של אומזי.
אני סבורה כפי שיובהר, כי אף אילו היתה גרסה זו מתקבלת מבחינה עובדתית, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה המשפטית לפיה עופר היה במצב של ניגוד עניינים בין טובת החברה לבין טובתו הפרטית, כנושה של חברת אומזי המחזיק בבטוחה בדמות מניות החברה, והמעוניין בהצלחתה לפחות עד שהיא תשיב לו ולאחיו את סכום ההלוואה במלואו.
- יתרה מזאת, ההתקשרות של החברה עם אומזי כחברה שתיווכה בינה לבין היצרנים הרומניים, היתה הזדמנות עסקית של החברה שנוצלה על ידי חברת אומזי, שלעופר היה בה ענין אישי. בתנ"ג 20136-09-12 אליהו ביטון נ' פאנגאיה נדל"ן בע"מ [פורסם בנבו] (2013) (להלן: "עניין פאנגאיה") נקבע כי "יש להחיל הגדרה רחבה באשר לקיומה של הזדמנות עסקית. די בהיות העסקה קרובה במהותה לעסקי החברה הנדונה כדי להוות הזדמנות עסקית של נושא משרה להימנע מניצולה" (שם, בעמ' 32 לפסק הדין). גם מטעם זה יש לחייב את עופר בהשבת רווחיה של אומזי כתוצאה מקשריה העסקיים עם החברה, מאחר שמדובר בניצול אסור של הזדמנות עסקית של החברה.
כדי לבחון את גרסתו של עופר הנוגעת לזכויותיו באומזי, נבחן להלן את מהלך העניינים שהוביל להתקשרות של עופר עם מר לזרוביץ ועם חברת אומזי, ולהתקשרות של החברה עם אומזי. לאחר מכן נבחן, לאור האמור, את מהות הקשר של עופר עם חברת אומזי – האם היו עופר ואחיו זיו בעלי מניות באומזי, או נושים של החברה בלבד.
מצבה של החברה ערב תחילת "פרשת רומניה"
- התובעים טענו כי במהלך כל שנות הפעילות של החברה בוצעו עבודת הייצור שלה ברובן במפעלי החברה בישראל. המניע הראשון לכך היה מניע ציוני – הרצון לתת אמון בכוח העבודה הישראלי ובתוצרת "כחול-לבן". מעבר לכך, נועד הייצור בישראל לאפשר לחברה לפקח באופן הדוק על איכות העבודה ואופן ביצועה, פיקוח שהופך מסובך יותר כאשר העבודה מתבצעת מחוץ לישראל.
בשנת 2008 כתוצאה מהמצב הכלכלי הקשה בעולם, הוקפאו שני פרויקטים גדולים שהחברה עסקה בהם. בנוסף נעצר פרויקט הדגל של החברה, פרויקט בואינג 787, בשל תקלות בתכנון המטוס. אין מחלוקת כי בעקבות האירועים הללו היתה החברה בקשיים כלכליים עד לשנת 2010 בערך. במועד זה החל השוק להראות סימני התאוששות, והתקלות בפרויקט בואינג 787 תוקנו.
לאור השיפור הזה היה על החברה להגביר את קצב הייצור שלה. באותה תקופה יצר עופר קשר עם המכר שלו מר לזרוביץ (ר' חקירתו הנגדית של עופר, עמ' 194). מר לזרוביץ עבד אז כשכיר בחברה שביצעה עבודות עבור מכנו דין, והיה בעל קשרים עם חברות עיבוד שבבי ברומניה.
תחילת הקשר עם מר לזרוביץ
- מחקירתו הנגדית של עופר עולה כי הביקור הראשון שלו ברומניה היה במסגרת נסיעה פרטית, כאשר הוא טס לשם לחתונתו של מר לזרוביץ. בנסיעה זו הועלתה לראשונה ההצעה לייצור ברומניה. לאחר מכן – כך העיד עופר בחקירתו, הוא טס לרומניה פעם נוספת על חשבון החברה, כדי להתרשם מהייצור ברומניה (חקירתו הנגדית של עופר עמ' 195 לפרוטוקול, וכן, חקירתו הנגדית של אבי, עמ' 37 לפרוטוקול ש' 19 ואילך).
לטענתו של עופר, הטיסה הראשונה לרומניה היתה במהלך שנת 2010 (חקירתו הנגדית של עופר, עמ' 194 לפרוטוקול). מועד הטיסה השנייה אינו ודאי. עופר לא ידע לציין מועד מדויק ואילו אבי טען כי הטיסה נערכה כ-3 חודשים לפני הוצאת העבודות הראשונות לרומניה (כלומר, באמצע 2011 - ר' חקירתו הנגדית של אבי, עמ' 37 לפרוטוקול ש' 15-25).
- עופר טען בתצהיר עדותו הראשית כי הספקים ברומניה דרשו בשנת 2010 (לאחר שנוצר הקשר הראשוני עם מר לזרוביץ), לקבל את התמורה עבור עבודתם במזומן. עופר טען כי אורי סירב להזרים כספים לאומזי שיאפשרו את התשלום במזומן, ולכן בחר עופר (לטענתו, בידיעתו של אורי), להלוות כסף למר לזרוביץ באופן פרטי. כתוצאה מכך נחתם ביום 5.11.2010 – כך טוען עופר – הסכם ההלוואה בין עופר ואחיו זיו לבין מר לזרוביץ, למתן הלוואה בסך 20,000 אירו ללא ריבית (הוא הסכם ההלוואה נספח 9 לתצהיר עופר). עופר הוסיף וטען כאמור כי כבטוחה לפירעון ההלוואה, הוחלט כי מניות החברה הרומנית שהוקמה, ישועבדו לזכות עופר וזיו עד לפירעון מלא של ההלוואה. לטענתו של עופר, ההלוואה נפרעה "במהלך שנת 2013". עופר הצהיר בהקשר זה בסעיף 54 לתצהירו כי לאחר פירעון ההלוואה הצהירו הוא ואחיו ביום 17.4.2014 כי ההלוואה נפרעה וכי אין להם טענות כלפי מר לזרוביץ וכלפי אומזי (כפי שעולה מהתצהיר שצורף כנספח 10 לתצהירו של עופר).
לגישתו של עופר נחתם הסכם ההלוואה לאחר נסיעתו של עופר לרומניה, כשכוונתו היא ככל הנראה לאחר מועד נסיעתו הראשונה (ר' חקירתו הנגדית של עופר, עמ' 194-195 לפרוטוקול) –
"ש: הבנתי. ז"א אתה בטוח שטסת בשנת 2010, זה אתה בטוח.
ת: אני, כן.
ש: ואני יכול להניח שטסת לפני שחתמת על ההסכם, או קודם חתמת על ההסכם ואז טסת?
ת: לא, לא, לא, לא, ההסכם נחתם פה בארץ.
ש: הבנתי.
ת: ההסכם הזה של ההלוואה אתה מדבר?
ש: כן.
ת: הוא נחתם פה, אמרתי, עם אפוסטיל.
ש: אז מתי טסת? לפניו או אחריו?
ת: לפניו כנראה.
ש: לפניו.
ת: לפניו ואת זה,
ש: ואת זה לא ביקשת,
ת: כי נסעתי נסיעה פרטית לשם, אמרתי".
ממכלול הדברים הללו עולה כי הנסיעה הראשונה של עופר לרומניה לחתונה של מר לזרוביץ (נסיעה בה הוא החל לברר אודות אפשרות הייצור ברומניה), היתה לפני שנחתם הסכם ההלוואה. יתכן כי הנסיעה השנייה (בה הוחלט על ייצור ניסיוני ברומניה) היתה לאחר החתימה על ההסכם. יוער כבר עתה כי העדר גרסה ברורה של עופר בהקשר זה הוא בעייתי. לגישתו של עופר נועדה ההלוואה כאמור כדי לאפשר לאומזי להתקשר עם ספקים ברומניה ולשלם להם במזומן כנגד הסחורה שהם ייצרו. ואולם, מהאמור לעיל עולה לכאורה כי ההסכם היה צריך להיחתם רק לאחר החברה החליטה "להוציא" עבודות לספקים רומניים באמצעות אומזי. העובדה שעופר אינו טוען מפורשות ללוח זמנים המחזק את התהליך הזה – היא בעוכריו.
האם היו עופר ואחיו בעלי מניות באומזי?
- כזכור, אין חולק כי עופר וזיו היו רשומים כבעלי 80% ממניות אומזי – כאשר לגרסתו של עופר הרישום היה שגוי והוא לא היה מודע לו. אני סבורה כי עופר לא הוכיח את גרסתו לפיה מקורו של הרישום הוא בטעות, ולכן יש לקבוע כי עופר אכן היה בעל מניות באומזי, וזאת ממספר נימוקים.
כפי שציינתי לעיל, גרסתו של עופר ביחס ללוח הזמנים שהביא אותו לחתום על הסכם ההלוואה ולהעביר את כספי ההלוואה לאומזי, איננה ברורה. מעבר לכך, גרסתו של עופר ביחס לעצם העמדת ההלוואה על ידיו לאומזי היא גרסה בעייתית. גרסה זו לא גובתה בראיות הנוגעות להעברה הכספית של הסכום שלגישתו הוא הלווה לאומזי (20,000 אירו). הטעם להעדר ראיה כזו הינו – לגישתו של עופר – משום שסכום ההלוואה הועבר על-ידיו במזומן. עופר אף טען שההלוואה הושבה לו על ידי אומזי, וגם זאת – בהעברה במזומן. כאשר אין כל ראיה - ולו גם למשיכת מזומן או לפחות למקור הסכום המזומן ששימש את עופר (שכפי שיובהר - מצבו הכלכלי לא היה טוב) באשר למקור הסכום שהועמד על ידי עופר כהלוואה, ומשאין ראיה בספרי החשבונות של אומזי ביחס להשבתה של ההלוואה הזו, קשה לקבל את הגרסה המבוססת על הסכם ההלוואה בלבד.