לטענת התובעים, התקשו אורי ואבי להבין את הצורך בהעברת הפעילות לרומניה. הפעילות ברומניה נעשתה מבלי שהוצגו לחברה הסכמים מול היצרנים ברומניה. עופר הנחה את עובדי החברה להסתיר רישומים ביחס למוצרים שיוצרו ברומניה, ואסר עליהם במשך תקופה ארוכה ליצור קשר עם גורמי הייצור הרומנים. עוד נטען כי עופר בהתנהלותו העמיד את החברה בפני סיכון מול הלקוח המרכזי והעיקרי שלה – התעשייה האווירית (להלן: "תע"א"). זאת בשל ביצוע עבודות באמצעות ספק משנה שאינו ישראלי וללא קבלת אישור תע"א לביצוע עבודות אלה.
התובעים הוסיפו כי כל ניסיון להתנגדות מצדם להעברת פעילותה של החברה לרומניה, נתקל באיומים מפורשים מצד עופר כי יפנה לספקים, ללקוחות ולבנקים, ויפגע בחברה.
- התובעים טוענים כי התנהלות זו של עופר, וכן התעקשותו על ביצוע העבודות ברומניה כאשר לחברה היו היכולת והמשאבים לייצר את המוצרים באופן עצמאי, עוררו את חשדם של אורי ואבי. מבדיקה שהם ערכו הסתבר כי עופר ואחיו, זיו יעקובי (להלן: "זיו"), רשומים כל אחד כבעלי מניות בחברת אומזי בשיעור החזקות זהה של 40%. כל אחד. 20% המניות הנותרות באומזי, הוחזקו על ידי מכר של עופר, ישראלי בשם מר משה לזרוביץ (להלן: "לזרוביץ"). התובעים העלו השערה לפיה שמה של החברה הרומנית – OMZI, מורכב מראשי התיבות של שלושת בעלי המניות בה – עופר, מר לזרוביץ (ששמו הפרטי הוא משה) וזיו (יוער כי אף שמדובר בהשערה – הרי שהיא סבירה והגיונית והנתבעים לא סיפקו הסבר אחר לשם).
בנוסף לכך, הסתבר כי אומזי היא חברה שלא פעלה קודם לכן, וכי פעילותה הבלעדית היא מול החברה. כן התברר כי בניגוד למה שסברו אבי ואורי, אומזי אינה חברה יצרנית אלא חברה מתווכת, המהווה גורם ביניים בין החברה לבין החברות היצרניות ברומניה, וכי היא נהנית מעמלת תיווך.
לאור כל האמור לעיל, זימנה החברה את עופר לשימוע. בישיבת השימוע שהתקיימה ביום 23.12.2013, נשאל עופר האם יש לו קשר לחברת אומזי. הוא השיב "ממש לא". באי כוחו של עופר מנעו ממנו להשיב על שאלות נוספות באותו עניין.
- רק בהליך הנוכחי, כך טוענים התובעים, סיפק עופר גרסה ביחס לבעלותו במניות החברה הרומנית. על פי גרסה זו (אותה נכנה להלן: "גרסת ההלוואה"), עופר ואחיו הלוו לאומזי סכום של 20,000 אירו. רישום המניות על שמם נעשה בטעות, שכן המניות היו אמורות לשמש בטוחה להשבת ההלוואה.