התובעים טוענים כי על אף סיום תפקידו של עופר כמנכ"ל משותף בחברה בהתאם להחלטה במסגרת ההליך הקודם, המשיך עופר, באמצעות חברת עניאל שבשליטתו, לקבל הכנסות ותקבולים מהחברה לצד תשלום עבור מניותיו. התובעים מוסיפים כי עופר מקיים כיום קשרים מסחריים עם חברה המתחרה בעסקיה של החברה, חברת לנטק, אשר מתמודדת במכרזים אצל הלקוח המרכזי של החברה – תע"א. במסגרת זו, כך נטען, ממשיך עופר בקידום עסקים במזרח אירופה.
- לכימות הנזק נושא התביעה, הגישו התובעים חוות-דעת כלכלית שנערכה על ידי רו"ח ניצן ויסמן, ממשרד רו"ח BDO – זיו האפט. בחוות הדעת הובהרה הפגיעה ברווחיות החברה ובתזרים המזומנים כתוצאה מפרשת רומניה (ר' נספח 1 לכתב התביעה, להלן: "חוות דעת ויסמן"). כעולה מחוות דעת ויסמן, הנזק שנגרם לחברה מוערך בסך של 674,000 ₪ והוא מורכב משני ראשי נזק: ראשית, תשלום דמי התיווך לאומזי, שניתן היה להימנע מהם בהתקשרות ישירה של החברה עם הספקים הרומניים, נזק העומד על סך של 620,000 ₪; ושנית, נזק שנגרם בשל הוצאות מימון עודפות לחברה עקב ההתקשרות ברומניה בסך של 54,000 ₪. התובעים ציינו כי עופר לא הגיש חוות דעת מומחה נגדית מטעמו, ועל כן יש לקבל את חוות דעת ויסמן, שלא נסתרה.
התובעים טענו כי עופר הפר חובות אמון וזהירות שלו כלפי החברה, הפר את חובת הדיווח וביצע עוולות של גזל, תרמית והפרת חובה חקוקה. לגישתם, על הנתבעים להשיב לתובעים את הסכום של 674,000 ₪, סכום המשקף אובדן הכנסות של החברה והתעשרות שלא כדין (ר' ס' 108 לכתב התביעה).
התובעים ציינו עוד, כי התנהלותו של עופר אף סיבכה את החברה בתביעה מצידה של אומזי בגין חשבוניות שלכאורה לא שולמו בסך של למעלה מ-450,000 ₪. בהקשר זה, צוין כי תביעה קודמת שאומזי הגישה נמחקה בהסכמת אומזי, וזאת כאשר הוגשה על ידי החברה הודעת צד ג' כנגד עופר. לטענת התובעים, עופר לא סיפק הסבר מספק בחקירתו הנגדית לשאלה מדוע הסכימה אומזי לבקשתו לעכב את תביעתה נגד החברה. באופן דומה עופר לא סיפק גם הסבר לכך שההלוואה שהוא העמיד לאומזי לא צוינה בתביעתה של אומזי כנגד החברה. לאור כל האמור טענו התובעים כי הוכחה התנהלות שלא כדין של עופר יחד עם אומזי כנגד החברה.
טענות הנתבעים בנוגע לפרשת רומניה
- הנתבעים ציינו כי במסגרת סמכויותיו של עופר כמנכ"ל משותף, היה עופר אחראי על תחום הייצוא, השיווק והמכירות, ובכלל זה על תמחור פרויקטים של החברה ועל הוצאת עבודות לקבלני משנה (המכונים על-ידי הצדדים ויכונו להן גם "קב"מ"). עיקר אחריותו של אבי נגעה לניהול הכספים ומערכות המחשוב של החברה. אבי אינו בעל ידע או ניסיון בתהליכי ייצור, וככלל לא היתה לו סמכות בתמחור פרויקטים ובהגשת הצעות מחיר. עוד נטען כי החברה לא התנהלה באופן מסודר במיוחד בהיבטים הפורמליים: לא נערכו ישיבות מסודרות של ההנהלה, ואין פרוטוקולים מסודרים של החלטותיה.