אי לכך חושבו הוצאות המימון העודפות של החברה כתוצאה מההתקשרות עם קבלני המשנה ברומניה והעיכוב של שלושה חודשים מעבר לפרק הזמן בו היו העבודות מבוצעות בארץ (חוות הדעת לא פירטה האם מדובר בייצור עצמי על ידי החברה או בייצור על ידי קב"מ ישראלי). על פי חוות הדעת, לחברה נגרמו הוצאות מימון עודפות בסך 54 אלף ₪ בגין ביצוע עבודות בקבלנות משנה ברומניה, וכן בגין חומרי גלם שנרכשו מראש, נשלחו לרומניה וחזרו לחברה לאחר ביצוע העבודות.
- להלן נבחן אם כן את טענות הצדדים ביחס לראשי הנזק הללו. יצוין כבר עתה כי הצדדים העלו במסגרת סיכומיהם טענות רבות הנוגעות לשאלת הנזק, שאין מקום לדון בהם לצורך הכרעה בשתי השאלות שפורטו לעיל.
- בטרם הדיון בראשי הנזק לגופם, יובהר כי לאחר שהוכח כי עופר הפר את חובת האמון שלו כלפי החברה כאשר פעל במצב של ניגוד עניינים שלא אושר על ידי החברה, עובר נטל ההוכחה לעופר, לספק מידע מלא אודות העסקאות של אומזי עם החברה, ולהוכיח כי לא חלה עליו חובה להשיב את סכומי הכסף הנתבעים לחברה. כך קובע למשל המלומד פרופ' ליכט בספרו כי "אמונאי הנקרא לתת חשבון – בידי הנהנה או בידי בית המשפט – צריך למסור פירוט מלא של כל התקבולים וההוצאות. עליו להוכיח ולהצדיק את החשבון, ממש כמנהל האחוזה מול הלורד וכמו הלורד מול האקסצ'קר לפני עידנים. על מנת לעמוד בחובת החשבון שלו, מוטל חיוב על האמונאי לרבות האמונאים בחברה, לדאוג לתיעוד מלא בכל הקשור לנכסים הנתונים לכוחו" (עמ' 300).
בהמשך הדברים מפנה ליכט לפסק דינו של בית המשפט האמריקאי בענין Dweck, (Dweck v. Nasser, 2012 Del. Ch LEXIS 7,64-65 (Del Ch 2012), בו נטלו נושאי המשרה הבכירים בחברה הזדמנויות עסקיות שלה. במסגרת הליך החשבון שנערך לא נמצא תיעוד לסכומים מסוימים שיצאו מו החברה ובית המשפט הטיל לכן על נושאי המשרה שסרחו את האחריות ביחד ולחוד בגינם (ר' שם, בעמ' 301).
כלומר, אם עופר לא יציג נתונים מלאים אודות החשבון – קרי אודות הכנסות אומזי כתוצאה מהעסקאות עם החברה, הכנסות שאומזי נהנתה מהן ושהוא כבעל-מניות (או לפחות כבעל אינטרס משמעותי) באומזי נהנה מהן, יהיה מקום לקבל את עמדתם של התובעים, גם אם עמדה זו מבוססת על נתונים חלקיים בלבד.
דמי התיווך ששילמה החברה לאומזי
- עופר טען כי החברה לא היתה יכולה להתקשר ישירות עם הקב"מים ברומניה בלא לשלם דמי תיווך לגורם ביניים. הוא אף טען כי הייצור באמצעות חברות רומניות היה משתלם יותר מבחינת החברה מאשר ייצור אלטרנטיבי – בין אם בחברה עצמה ובין אם באמצעות קבלני משנה ישראלים כדוגמת מיקרופז. ואולם, גם אם נקבל את הנחת המוצא הזו – אין די בה בהתייחס לדיון בנושא דמי התיווך ששילמה החברה לאומזי בקשר עם הייצור של הקב"מים ברומניה. עופר חייב בהשבתם של דמי התיווך ששולמו לאומזי משום שהוא הפר את חובת האמון שלו כלפי החברה - הן בהיותו במצב של ניגוד עניינים שלא אושר והן משום שהוא גזל הזדמנות עסקית של החברה.
למעלה מן הצורך אציין כי אני סבורה שעופר לא הוכיח את גרסתו לפיה החברה לא היתה יכולה להתקשר ישירות עם קבלני המשנה ברומניה ללא תיווך. לטעמי התובעים אף הוכיחו באופן פוזיטיבי כי פעילות ישירה מול היצרנים היא אפשרית. מסקנה זו עולה בין היתר מעדותו של עופר עצמו בחקירתו הנגדית, לפיה במסגרת עבודתו בחברת "לנטק" הוא מספק שירותי ייעוץ כדי להקים מערך ייצור ישיר מול היצרנים (עמ' 242-243 לפרוטוקול ש' 22 ואילך). אם הקמה של מערך כזה היא אפשרית בחברת לנטק, לא ברור מדוע עופר לא פעל באופן דומה ביחס לחברה.
מעבר לכך הפנו התובעים גם להצעת המחיר שקיבל אבי מהיצרן הרומני Plastic Technology SRL (נספח 22-23 לתצהיר אבי). הצעת מחיר זו היא תוצאה של פנייה של אבי לקב"מ רומני, אשר עד כה עבד עם החברה בתיווכה של אומזי. אבי ביקש לפעול מול הקב"מ הזה באופן ישיר, תוך הותרת אומזי "מחוץ לתמונה" (נספח 22 לתצהיר אבי). לנוכח בקשתו זו של אבי, ציין הקב"מ הרומני כי גם הוא מעדיף שלא לערב יותר את אומזי במסגרת יחסיהם. הוא אף העביר לאבי הצעת מחיר שהמחירים המפורטים בה כללו אך ורק את מרכיב העבודה. כפי שעולה מהצעת המחיר ובהתאם למתואר בחוות דעת ויסמן, הפער בין המחיר שהוצג על ידי היצרן לבין זה שנגבה על ידי אומזי היה משמעותי. מהתכתובת הזו עולה אם כן כי ישנה אפשרות להתקשרות ישירה מול קבלני המשנה הרומנים ללא תיווך.
סכום ההשבה ביחס דמי התיווך
- התובעים העריכו את ראש הנזק הנוגע לדמי התיווך ששולמו לאומזי בסכום של 620,000 ₪ בהתבסס על חוות-דעת ויסמן.
עופר לא כפר בכך שהחברה הרומנית קיבלה דמי תיווך, גם אם טען כי מדובר בדמי תיווך "נמוכים" (ס' 124 לתצהיר עופר). מה היה סכום דמי התיווך ששולם לחברה הרומנית? ההוכחה של התובעים לסכום הזה מקורה כאמור בהערכה שבוצעה על ידי המומחה מטעמם רו"ח ויסמן, כפי שפורט לעיל.
- לגישתם של הנתבעים, חלק מהסכום של 620,000 ₪ נוגע לנושאים שאינם קשורים לדמי התיווך של אומזי – עלויות שינוי, מע"מ וכד', ולכן אין להסתמך על הסכום הזה שמקורו בהשערה שאינה נכונה.
עופר התייחס לנושא זה בסעיף 128 לתצהירו בו הוא הצהיר כי טענת התובעים לפיה "פערי התיווך" עומדים על 32% היא השערה לא נכונה. זאת משום ש"קבלת החזר על רכיב המע"מ ברומניה הוא דבר כמעט בלתי אפשרי, כך שממילא על המחיר ששולם לספקים הרומניים יש להוסיף רכיב זה, כמו גם רכיב של מס במכס על חומרי גלם בגובה של 7.5% ממחירם (משום שהחומר מיוצר בארה"ב), ולו משום שכאמור לעיל לאומזי היתה חשיבות רבה בתהליך הייצור ולו משום שהספק הרומני מר Calin Gehitescu כותב בהודעת דוא"ל מיום 14.5.2016 (נספח 27 לתצהיר, ר.ר.) כי המחיר שניתן כולל רק את מרכיב העבודה (!) ולו משום שאין לתובעים כל מידע בנוגע להסכמים של אומזי עם הספקים הרומנים ו/או את ההוצאות הרי שלא ניתן לבסס טענה של נזק על הערכות והשערות".
אכן בתכתובת בין אבי לבין היצרן הרומני (נספח 22(1) לתצהיר אבי) צוין מפורשות כי המחיר כולל רק את רכיב העבודה, כפי שעולה גם מנספח 27 לתצהיר עופר בו ציין הספק כי המחיר אינו כולל "VAT (20%), raw material, transportation costs, custom fees or any other costs except work".
- יחד עם זאת, כפי שהובהר לעיל, הנטל הוטל על עופר להוכיח מהו אותו חלק מהמחיר שנוסף למחיר ה"נטו" ושלא ניתן לייחס אותו לדמי התיווך ששולמו לאומזי. עופר לא עשה כן. אין די באמור בתצהירו בהקשר זה, שלא התלווה אליו חישוב אלטרנטיבי מדויק ומבוסס ביחס לשיעור דמי התיווך שהוא טוען כי יש לייחס לאומזי. עופר טען כי לתובעים אין מידע בנוגע להסכמים של אומזי עם הספקים הרומניים – אולם עופר עצמו היה יכול וצריך להציג את המידע הרלוונטי.
אין די בטענה לפיה "כמעט בלתי אפשרי" לקבל החזר על רכיב המע"מ- אלא נדרש מידע מדויק בהקשר זה. אין די בטענה לפיה יש להוסיף מס במכס בגובה 7.5% על מחיר חומרי הגלם שיוצרו בארה"ב, בלי להבהיר בדיוק באיזה מס מדובר, מה תנאיו, מבלי לפרט מהו שיעור חומרי הגלם שיוצרו בארה"ב ומהי ההשלכה של האמור על מחיריהם של פריטים כאלה או אחרים. יוער כי עופר יכול היה להוכיח את דמי התיווך שהחברה שילמה לאומזי, ששיעורם היה מן הסתם ידוע לו, גם בדרכים אחרות (בלא צורך "לגזור" את דמי התיווך כפי שרו"ח ויסמן נאלץ לעשות בחוות דעתו).
- עופר לא הוכיח פוזיטיבית את שיעור דמי התיווך. הוא גם לא הוכיח את הסכומים שנזכרו בתצהירו ואת הפער בין מחירו של כל פריט "נטו" לבין המחיר הכולל את כל התוספות הללו. משעופר לא הציג ראיות שונות ביחס לשיעור דמי התיווך שקיבלה אומזי, יש לקבל את גרסת התובעים בהקשר זה, משום שכאמור הנטל בהקשר זה הוטל על עופר. יש לקבוע לכן כי דמי התיווך ששולמו לאומזי עומדים על הסכום שנזכר בחוות דעת ויסמן שהאמור בה לא נסתר.
לכן אני מקבלת את מסקנתו של המומחה מטעם התובעים רו"ח ויסמן, וקובעת שאומזי קיבלה בגין העסקאות שהיא תיווכה בהן דמי תיווך בסכום כולל של 620,000 ₪. עופר חייב להשיב את הסכום הזה לחברה.
טענתו של עופר לפיה הוא לא "עשה עושר" ולא נהנה כלכלית מהפעילות של אומזי
- עופר טען עוד כי הוא לא נהנה ולא "עשה עושר" כתוצאה מפעילותה של אומזי. עמדתו של עופר בהקשר זה היתה כי הוא לא קיבל מאומזי דבר למעט את השבת ההלוואה שהוא הלווה לה (20,000 אירו ללא ריבית). עופר הסתמך בהקשר זה על מכתב של רוה"ח של אומזי ממנו עולה לטענתו כי לא הועברו אליו כל כספים שהם מאומזי.
התובעים טענו כנגד אמינותו של המכתב הזה. הם אף ציינו כי על פי המכתב, לא היו העברות בנקאיות לעופר - " "were not made bank transfer for Mr. Yakobi. טענתם של התובעים בהקשר זה היא כי המכתב שולל העברה בנקאית לעופר. אך לא נשללת בו האפשרות כי נעשתה לעופר העברה כספית אחרת. התובעים ציינו כי עופר עצמו טען כי את תשלום ההלוואה לאומזי הוא העביר לה במזומן (עמ' 140 לפרוטוקול ש' 24-26). לכן לגישתם של התובעים, אין זה מן הנמנע כי עופר קיבל מאומזי תשלומים שלא דרך העברה בנקאית, והמכתב אינו שולל אפשרות כזו.
- מאחר שכפי שנקבע בראשית פסק הדין, עופר היה בעל מניות באומזי, הרי שהוא נהנה מכל רווח שהיה לה בהתאם לחלקו היחסי באומזי. לענין זה אין השלכה לשאלה האם בפועל הועברו לעופר כספים מאומזי או שה"רווח" שלו נבע רק מהיותו בעל מניות שלה שנהנה בעקיפין מכל רווחיה. מעבר לכך, כפי שנפסק בענין קוסוי נדרש מנהל שהפר את חובת האמון להשיב לחברה גם כספים שלא התקבלו ישירות על ידיו אלא על ידי צד שלישי.
- יתרה מזאת, אני סבורה שלא ניתן להסיק מהמכתב אליו הפנה עופר את המסקנה לה הוא טוען – כי הוא לא קבל סכומי כסף כלשהם מאומזי. ראשית, המכתב לא הוגש כדין באמצעות רואה החשבון שערך אותו, והוא מהווה לכן עדות שמיעה בלתי קבילה.
שנית, עופר עצמו העיד כי הוא העביר את ההלוואה הנטענת לחברה הרומנית במזומן. עופר ציין בחקירתו הנגדית כי גם החזר ההלוואה מאומזי אליו נעשה במזומן (עמ' 156 לפרוטוקול ש' 20 ואילך). אין ספק כי החזר נטען זה אינו כלול במכתבו של רואה החשבון. כלומר גם לגישתו של עופר ישנן העברות כספיות מאומזי אליו שרואה החשבון לא התייחס אליהן. ענין זה מעלה תמיהה – האם רואה החשבון לא היה מודע להעברה הזו שעופר מתייחס אליה? ואם הוא היה מודע אליה, מדוע לא ציין אותה במכתבו, שמהנוסח שלו ניתן להסיק בטעות כי לא היו כלל העברות כספים מאומזי לעופר? על כל פנים, מאחר שגם לגישת עופר היו העברות הכספים בינו לבין אומזי - העברות במזומן, הרי שאין כל משמעות למכתבו של רואה החשבון. לא ניתן לכן לקבוע כי עופר לא קבל כספים מאומזי.
הנזק הנוגע לאשראי
- ראש הנזק השני לו טענו התובעים, הוא כזכור הנזק הנוגע לאשראי. כדי לבחון את טענתם של התובעים בהקשר זה, יש לבחון האם נגרם לחברה נזק כתוצאה מההתקשרות שלה עם היצרנים ברומניה. יש לבחון האם תנאי האשראי שהחברה היתה צריכה לעמוד בהם במסגרת ההתקשרויות עם הקב"מים הרומניים באמצעות אומזי, היו טובים פחות מבחינתה מאשר תנאי האשראי האלטרנטיביים שהיה עליה לעמוד בהם אילו היה הייצור מבוצע על ידי קב"מים בישראל.
הנחת המוצא של התובעים בהקשר זה היא כי תנאי האשראי שניתנו על ידי אומזי היו תנאים של תשלום מיידי (שוטף). לכן, יש לבחון קודם כל מה היו תנאי האשראי שניתנו על ידי אומזי, והאם אכן מדובר בתנאי אשראי "שוטף" כפי שנטען על ידי התובעים, שלגישתם עמדה לחברה מנגד אפשרות של תשלום נדחה (שוטף +60 או שוטף +90) בהתייחס לייצור אלטרנטיבי בישראל.
- עופר טען בהקשר זה כי אכן מלכתחילה, כאשר החברה התקשרה עם הספקים ברומניה, הם דרשו לקבל את התמורה עבור עבודתם במזומן, דרישה שאורי סירב לה. לגישתו של עופר זה היה הטעם בשלו נדרשה ההלוואה שלו לאומזי (ר' ס' 49-52 לתצהיר עופר). אולם לגישתו של עופר, בהמשך הועמדו תנאי התשלום לחברות ברומניה על שוטף +60 מיום קבלת הסחורה.
אני סבורה כי עופר הוכיח את גרסתו בהקשר זה. כך, בחקירה הנגדית של אבי הוצגה לו תכתובת מיום 5.5.2014 (ר' נ/5) על פיה תנאי התשלום, כפי שסוכמו עם עופר הם "ש' + 60". כמו כן, גם במסגרת הזמנה שהוצאה לאומזי מיום 09.11.2011 ניתן לראות כי ה-Payment Terms אשר נקבעו הם "ש63" (נ' 21(4) לתצהיר אבי). כאשר נשאל על כך אבי בחקירתו הנגדית ציין כי אלה הם התנאים שככל הנראה סוכמו, אולם בפועל נעשה משהו אחר (עמ' 56 לפרוטוקול ש' 16-17). אבי הוסיף כי ניתן לראות זאת בהנהלת החשבונות. אולם אבי לא הפנה למסמכי הנהלת החשבונות מהם ניתן לגישתו לראות את תנאי התשלום השונים מאלה המצוינים במכתבים.
לכן אני סבורה כי עופר הוכיח שתנאי האשראי שנדרשו על ידי אומזי לא היו תנאים של תשלום מיידי כפי שנטען על ידי התובעים. מכאן שלא הוכח שתנאי האשראי מול רומניה היו טובים פחות מתנאי אשראי מול ספקים ישראליים, ולכן אינני מקבלת את התביעה בראש נזק זה.