לטענת הנתבעים, בתקופה הרלוונטית לתביעה דנן, אורי "הוריד הילוך". הוא התפטר ומשך את פיצויי הפיטורין שלו באופן שסיכן את החברה ואיין את העתודות של פיצויים לעובדיה. אורי עשה זאת במהלך חד-צדדי, מבלי לשתף את עופר בהחלטה. חרף זאת, המשיך אבי למשוך כספים עבורו ועבור אורי דרך חברה אחרת שבבעלותו – חברת ביטלתים העוסקת בייצור גלידה. כתוצאה מהאמור, מצא עופר את עצמו בתקופה הרלוונטית מתנהל מול אבי, במקום מול שותפו הוותיק – אורי. לגישתם של הנתבעים, השותפים בחברה הם רק עופר ואורי, בעוד שמערכת היחסים העכורה שכתוצאה ממנה הוגשה התביעה היא מערכת היחסים בין עופר לבין אבי.
- הנתבעים ציינו כי היתה תקופה בה הוקפאו פרויקטים שהחברה ביצעה עבור תע"א. כאשר תקופה זו הסתיימה, נערכה החברה להגדלת כושר הייצור שלה כדי לעמוד בדרישות תע"א. לצורך כך היא רכשה מכונות חדשות ונערכה להוצאת ייצור פריטים שונים לקב"מ. בהקשר זה מציינים הנתבעים כי דווקא אבי היה מי שהתנגד בזמנו לרכישת המכונות, והתעקש על הוצאת הייצור לקבלני משנה (עמ' 32-33 לפרוטוקול). לאור זאת, כך לטענת הנתבעים, נערכה בתחילת שנת 2011 בדיקה של אפשרות ייצור פריטים שונים על ידי קב"מ ברומניה, וזאת בתיווכו של מר לזרוביץ. אורי היה שותף מלא להחלטה. הבדיקה הניבה ברובה תוצאות חיוביות.
עוד הוסיפו הנתבעים וטענו כי על-מנת שקבלני המשנה הרומנים יסכימו לעמוד במחירי המטרה שנקבעו על ידי אורי ועופר, הם דרשו תשלום מידיי ללא אשראי כנגד אספקת הפריטים. אף-על-פי-כן, הזמנת העבודות מקב"מ ברומניה התבררה כנושאת שיעור רווחיות חריג, וכזולה משמעותית מהאלטרנטיבה של ייצור בארץ – בין באמצעות קב"מ מקומי (כגון חברת מיקרופז) ובין בייצור עצמי בחברה. הנתבעים הדגישו כי הוצאת העבודות לקב"מ ברומניה נעשתה רק לקב"מ בעלי הסמכות מתאימות.
הנתבעים הוסיפו כי ניהול הקב"מ הרומניים צריך היה להיעשות מרומניה, ולא ניתן היה להתקשר עימם ישירות. לשם כך הוקמה חברת אומזי בניהולו של מר לזרוביץ. מעדותו של עופר עולה כי הוסכם שחברה זו תפעל בבלעדיות מול החברה ( עמ' 252 לפרוטוקול ש' 9-10).
הנתבעים טוענים כי אורי סירב להשתתף בהקמתה של החברה הרומנית. לכן העמידו עופר ואחיו לחברה הרומנית את הכספים שהיו דרושים לשם תחילת פעילותה. הם עשו זאת בעיקר כדי לממן את התשלום של מר לזרוביץ. כך העמידו עופר (ואחיו) לחברה הרומנית הלוואה של 20 אלף אירו, אשר הוחזרה להם ללא ריבית. עופר ציין כי דבר מתן ההלוואה היה ידוע לאורי, אולם בשל אופן התנהלותה של החברה בצורה לא פורמלית, אין מסמך בכתב המעיד על כך. לגישתו של עופר, האינטרס היחיד שעמד לנגד עיניו במתן ההלוואה היה טובת החברה.