- יוער בשולי הדברים כי גם אילו היו תנאי האשראי לקב"מים הרומניים תנאים טובים פחות מאלה שנדרשו על ידי היצרנים הישראליים (כפי שעופר טוען), יתכן שלא היה מקום לקבל את התביעה בראש הנזק הזה, שהתביעה בגינו עומדת על סכום של 54,000 ₪ בלבד. אם אכן היה עופר מוכיח כי הפעילות ברומניה היתה בסך הכל רווחית עבור החברה לעומת ייצור מקביל בישראל, יתכן שלא היה מקום לקבל את הטענה לגבי עלות האשראי גם אילו היו התובעים מוכיחים כי תנאי האשראי של היצרנים הרומניים היו טובים פחות מאלה של היצרנים בישראל. כאמור, אין צורך לחוות דעה בשאלה זו לאור מסקנתי לפיה הוכח כי תנאי האשראי ברומניה לא היו טובים פחות מאלה שנדרשו על ידי יצרנים בישראל.
יוער עוד כי הסכום הנמוך שנתבע בראש הנזק הזה עולה בקנה אחד עם טענתו של עופר לפיה ההיקף הכולל של פעילות החברה ברומניה היה שולי יחסית להיקף הפעילות של החברה.
- עוד יצוין כי חוות דעת ויסמן התייחסה לפרק הזמן שחולף מרגע משלוח חומרי הגלם לרומניה ועד לאחר ביצוע תהליכי הגמר בארץ. המומחה רו"ח ויסמן קבע כי פרק הזמן הזה עומד בממוצע על 183 יום (כחצי שנה). חוות דעתו מסתמכת על הערכת החברה על פיה אותו התהליך היה מתקצר משמעותית (בחצי) אילו היה מבוצע בארץ. אולם, לאור האמור לעיל, אני סבורה כי אין צורך לבחון את השאלה האם אכן פרק הזמן של הייצור ברומניה היה ארוך יותר מפרק הזמן עד להשלמת הייצור לו הוא היה מתבצע בישראל. זאת משום שהנזק שנטען נגע לתנאי האשראי ולא להתארכות הליך הייצור.
טענות נוספות ביחס לפרשת רומניה שאין צורך להכריע בהן
- יצוין כי בין הצדדים היו מספר מחלוקות נוספות שאני סבורה שאין מקום להכריע בהן.
התובעים טענו כאמור כי ייצור הפריטים ברומניה היה יקר יותר מאשר הייצור האלטרנטיבי בישראל. התובעים טענו כי ניתן היה לייצר את הפריטים הללו הן בייצור עצמי במפעל החברה שהיו בו מכונות שלא נעשה בהן שימוש, והן באמצעות קב"מים ישראלים כדוגמת חברת מיקרופז. לעניין זה הציגו התובעים השוואה של מחירים של מספר פריטים, ממנה עולה לגישתם כי עלותם גבוהה יותר ליצור ברומניה מאשר לייצור על ידי היצרן הישראלי "מיקרופז".
- הנתבעים טענו מנגד כי הייצור אצל קבלני המשנה ברומניה היה זול באופן משמעותי מהייצור של קבלני המשנה בישראל. לגישתם, המחירים שהציגו התובעים ביחס לייצור על ידי קבלן המשנה הישראלי "מיקרופז" הם מחירים שנדרשו על ידי מיקרופז רק להזמנה הראשונה. אולם לאחר מכן העלתה מיקרופז את המחירים באופן משמעותי.
עוד טענו הנתבעים כי לצורך השוואת המחירים, יש להתחשב ב"מחיר הכולל" של החבילה, ואין טעם בהשוואת מחירים של פריט אחד כזה או אחר. הנתבעים טענו כי מחיר ה"חבילה הכוללת" בייצור אצל מיקרופז הוא גבוה מהמחיר של אותה חבילה בייצור באמצעות אומזי ב-40%. עוד נטען כי מיקרופז ממילא אינה יכולה לייצר את כל הרכיבים שיוצרו ברומניה, בין היתר משום שהיא לא עמדה בתקנים הנדרשים ומשום שלא היו לה המכונות הדרושות.
- עופר טען גם כי הפעילות ברומניה היתה רווחית עבור החברה, כאשר שיעורי הרווח בקשר עם הפעילות הזו היו גבוהים – כפי שעולה מנ/23 (טבלה המתארת את הרווח בפועל מהפעילות ברומניה), נ/24 (שיעורי הרווח בקשר לפריטים לפרויקט בואינג 787 שיוצרו ברומניה), ו-נ/25 (טבלת ניתוח עלויות של פריטים לפרויקט 'מטוסי מנהלים' (P30)).
לגישת הנתבעים, החברה לא היתה יכולה להגיע לשיעורי רווח כאלה אילו היא היתה עובדת עם קבלני משנה מישראל. הנתבעים הציגו העתק מתכנית ההנחות של פריטים שיוצרו במסגרת פרויקט בואינג 787, מהם עולה שיעור רווח לחברה של 128% וזאת בעקבות הייצור ברומניה. כן הוצגה טבלת ניתוח עלויות של פריטים לפרויקט מטוסי מנהלים (P30), ממנה עולה רווח של 62%, שגם הוא נובע לגישתם מהייצור ברומניה (נ/ 5 ונ/ 6 לכתב ההגנה, בהתאמה).
- כאמור, אינני סבורה כי יש להידרש למחלוקות אלה, משום שגם אם נקבל את גישתו של עופר בהקשר זה לפיה המחירים שהחברה שילמה ליצרנים הרומניים היו בכללותם נמוכים יותר מאלה שהיא היתה משלמת עבור ייצור אותה "חבילה" בישראל, אין בכך כדי להשפיע על עילת התביעה ביחס לדמי התיווך. יתרה מזאת, גם אם נקבל את עמדת התובעים לפיה המחירים ששולמו ליצרנים ברומניה היו גבוהים יותר מאלה שהחברה היתה משלמת עבור ייצור אותם מוצרים בישראל, אין בכך כדי להשליך על תוצאות פסק הדין, משום שהתובעים לא תבעו את הפרש המחיר הזה כחלק מעילת התביעה שלהם.
- טענה נוספת שאין צורך לבחון אותה היא הטענה לפיה עופר דאג להסתיר מתע"א את העובדה שחלק מהפריטים יוצרו על ידי יצרנים ברומניה. עופר כפר בטענה זו. אולם גם אילו היה בה ממש, היא אינה משליכה על עילות התביעה ועל הפיצוי שנתבע בקשר עם פרשת רומניה, ולכן אין צורך להתייחס אליה ולהכריע בה.
פרשת הבנקים
- כפי שצוין בראשית הדברים, התובעים העלו גם טענות ביחס לנזק שגרם עופר לחברה כאשר הוא פנה לבנקים, דרש לבטל את הערבויות האישיות שלו, התנגד להגדלת האשראי לחברה וכן – כך לטענת התובעים – הציג מצגים שיקריים בנוגע למצבה של החברה. כדי לבחון טענות אלה יש לבחון האם אכן פנה עופר לבנקים, האם המידע שמסר להם היה מידע שקרי או מידע שהיה עליו להימנע מלמסור, והאם – בהנחה שהוא מסר מידע שאסור היה לו למסור, הדבר גרם לחברה נזק. כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי לא הוכח שפרשת הבנקים גרמה נזק לחברה, ולכן יש לדחות את טענות התובעים בהתייחס לפרשה זו.
טענות התובעים בנוגע לפרשת הבנקים
- לטענת התובעים, לאחר חשיפת "פרשת רומניה", מימש עופר איומים קודמים שלו ופנה לבנקים כדי לפגוע ביודעין ובמכוון בפעילות החברה ולהביא להתמוטטותה.
התובעים ציינו כי בסוף שנת 2014 פורסם מכרז גדול של תע"א שהחברה ביקשה להתמודד בו, ותע"א גם הכתיבה שינויים ביחס למועדי קבלת התשלומים, שינויים שחייבו את החברה לגדיל את מסגרת האשראי שלה בבנק. תע"א סיווגה באותה תקופה את החברה כ"ספק בסיכון פיננסי".
החברה פעלה להגדלת מסגרת האשראי, והיא פנתה לצורך כך לשני הבנקים אשר ליוו אותה – בנק לאומי ובנק מזרחי. התובעים טענו כי הבנקים הללו אישרו באופן עקרוני את בקשת האשראי של החברה. אולם, כך נטען, עופר פנה לבנקים הללו ושכנע אותם שלא להעמיד ערבות לטובת המכרז, וכן שלא להגדיל את מסגרת האשראי של החברה. בעשותו כן, פעל עופר באופן המנוגד לטובת החברה ולהחלטות הדירקטוריון שלה. עופר עשה כן למרות שהוא הוזהר מראש כי מימוש איומיו יובילו לנזקים כבדים לחברה (נספח 33 לתצהיר אבי). התובעים מציינים כי המכרז הוקפא, אולם לטענתם כתוצאה מההתנהלות של עופר עלולה החברה למצוא את עצמה מול "שוקת שבורה" בכל מכרז עתידי.
- לטענת התובעים, כתוצאה מפנייתו של עופר, הודיע בנק לאומי כי נכון לתקופה הרלוונטית לא יגדיל את מסגרת האשראי של החברה. בנק לאומי אף שחרר את עופר מכלל ערבויותיו וחיוביו לחברה. מספר חודשים מאוחר יותר, שחרר גם בנק מזרחי את עופר מערבותו בהתאם לבקשותיו.
התובעים הוסיפו כי מאחר שלא הוגדלה מסגרת האשראי של החברה ולא ניתנה לה הערבות הבנקאית הנדרשת להגשת ההצעה במכרז, נדרשו בעלי המניות להעמיד את הבטחות הנדרשות לפי חלקם היחסי בהון המניות, על מנת שהבנק ינפיק את הערבות הדרושה למכרז במועד. דרישה זו הועברה אל עופר במכתב מיום 12.11.2014 (נספח 36 לתצהיר אבי), אולם עופר סירב להעמיד בטוחה זו.
באשר להגדלת מסגרת האשראי, טענו התובעים כי עופר התחמק ולא הגיע לפגישה אליה זומן בבנק לאומי, ואילו בבנק מזרחי הוא שוחח עם נציגי הבנק תוך הצגת מצבים כוזבים בדבר מצב החברה, במטרה לסכל כל הסכמה עתידית בין החברה לבין הבנק.
לטענת התובעים התנהלותו של עופר באותה תקופה, כאשר החברה היתה מצויה בעיצומו של משא-ומתן למכירתה, היתה עלולה לפגוע באפשרויות מכירת החברה. כמו כן, בעקבות מכתבו של עופר לבנק מיום 13.11.2014 (ר' נספח 38 לתצהיר אבי) בו ביקש עופר לבטל את ערבותו לחברה, זומנו נציגי החברה לשיחת בירור עם בנק לאומי.
התובעים הגישו בהקשר זה את חוות דעת אפקטיב, בה פורטו הנזקים הנטענים שנגרמו לחברה כתוצאה מהתנהלותו של עופר מול הבנקים.
טענות הנתבעים בנוגע לפרשת הבנקים
- עופר כפר בטענות התובעים ביחס ל"פרשת הבנקים" וטען כי הן מופרכות. לגישתו, ההתרחשות המתוארת נערכה לאחר הסכמתו של עופר לסיום תפקידו בחברה. במועד זה מודר עופר מכל ענייני החברה, ואף נשכרו מאבטחים על מנת להרחיקו מהמפעל. כמו כן, התובעים הפסיקו להעביר לעופר תשלום חודשי וסירבו לשלם לו פיצויי פיטורין. בפרט טוען עופר כי התובעים הסתירו ממנו נתונים חשובים אודות החברה – וביניהם נתונים כספיים, זאת על אף שהיה ערב לחובות החברה באופן אישי. כל זאת כאשר התובעים השיתו עליו בעקיפין את ההוצאות שנועדו כדי "להתנגח בו".
לעמדתו של עופר, התנהלותו בניגוד להחלטת הדירקטוריון מיום 16.11.14 אשר במסגרתה הוחלט בין היתר על הגדלת הביטחונות האישיים של בעלי המניות, נובעת מהעובדה שהחלטה זו התקבלה בניגוד גמור לעמדתו, ולא שיקפה את המציאות בחברה באותה תקופה.
בנוגע לטענת התובעים בדבר הדרישה להגדלת אשראי החברה בבנקים, טוען עופר כי מדובר בנושא בו הוא טיפל עובר לסכסוך. אולם לאחר תום כהונתו כמנכ"ל משותף בחברה נמנע ממנו כל מידע כספי, לרבות מידע על התקשרות החברה עם היועץ הפיננסי החדש – חברת אפקטיב. כמו כן, נמנעה ממנו האפשרות להיות שותף בתהליכים בחברה, והחברה לא עדכנה אותו בדבר כוונתה לגשת למכרז תע"א, עד לפניית אבי לעופר במכתב מיום 12.11.2014.
לטענתו של עופר, התנהלותם של התובעים לא הותירה לו ברירה אלא לפעול להגנה על זכויותיו. כמו כן טוען עופר כי גם התובעים מודים כי הסיבה האמיתית לסירוב הבנקים להגדלת האשראי לחברה הינו סכסוך הבעלים בחברה (כך לדוגמא בסעיף 1 לחוות דעת אפקטיב).
עוד טען עופר כי פנייתו לבנקים היתה מהלך מתבקש והכרחי, שלא יכול היה לגרום לחברה נזק. הפנייה נגעה לשני עניינים – בקשתו שלא לאשר פעולות כספיות של החברה ללא אישור חתימתו וכן בקשתו לפעול לשם החלפת הערבויות והביטחונות האישיים שלו לחובות החברה. עופר הוסיף כי רק כאשר הוא פנה לבנק נודע לו לראשונה כי אבי לא עדכן את הבנקים כי הוא עזב את החברה, בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 11.3.2014.
עופר הדגיש כי על רקע ההתרחשויות בחברה והתנהלות התובעים כלפיו, הוא לא היה מחויב להמשיך לערוב לחובות החברה תחת הניהול של אבי, בפרט כאשר לא הועבר אליו מידע על הפעולות הכספיות המתבצעות בחברה. בנוגע לטענות התובעים כי עופר התחמק מפגישה בה נדרשה נוכחותו בבנק לאומי, טען עופר כי דבר הפגישה נודע לו ברגע האחרון, באופן שלא אפשר לו להתארגן כראוי לנושא.
ממילא טוען עופר כי בקשותיו לבנקים לא נענו אלא רק זמן רב לאחר מכן – ערבותו בבנק לאומי בוטלה רק באפריל 2015, וערבותו בבנק מזרחי בוטלה רק ביולי 2015, ומכאן שביטול זה לא גרם לחברה נזק.
- לגבי גרימת נזק כתוצאה מאי העמדת ערבויות למכרז בו ביקשה החברה להשתתף, טוען עופר כי לא ידע על קיומו של המכרז, שהתובעים הסתירו מידע זה ממנו, וכי על כל פנים המכרז הוקפא ולכן לא נדרשו ערבויות. בנוגע לטענה כי התנהלותו של עופר אל מול הבנקים איימה לסכל את הליך המשא ומתן לרכישת החברה – טוען עופר כי התובעים הם שסיכלו את המכירה. ראיה לכך היא ההודאה שלהם בישיבת בית המשפט מיום 26.4.15 לפיה הם אינם מעוניינים למכור את החברה לצד שלישי.
לטענתו של עופר, מצבה הכלכלי של החברה הידרדר מאחר שהוא חדל לעבוד בה, ולא כתוצאה מהנסיבות שאירעו בתע"א כפי שטענו התובעים. לעניין זה מפנה עופר לסקר ספק של תע"א שנערך לאחר עזיבתו של עופר את החברה. בסקר נקבע כי הביטחון בחברה אבד, כי היא נדרשת לשפר את רמת התחרותיות שלה וכי קיים קושי לרתום אותה כפרטנר לחבילות חדשות (נספח 35 א'-ב' לתצהיר עופר).
- עופר כפר גם בנזקים הנטענים שצוינו בחוות דעת אפקטיב שנועדה לגישתו כדי "לייצר" נזק נחזה. חוות דעת אפקטיב מתייחסת לתקופה בה עופר כבר לא היה בחברה, לשנים שלא נבדקו ותוך התייחסות לפשיטת רגל נטענת של עופר שלא היתה ולא נבראה. אין לקבל את חוות הדעת גם משום שהתברר כי המומחה לא ביצע בדיקת מומחה, אלא רק ניתוח מתמטי של טענות בלתי מבוססות אותן הוא שמע מהתובעים.
עופר אף טען כי לא נגרם לחברה נזק כתוצאה מהשינוי בתנאי התשלום הזמניים של תע"א לחברה, וכתוצאה מדרישתה של תע"א לחזור לתנאי התשלום המקוריים. התשלומים שניתנו לחברה בעבר על ידי תע"א באופן מיידי נבעו מהקשיים התזרימיים שהיו לחברה באותה תקופה. הטבה זו ניתנה לחברה לפרק זמן מוגבל, והשינויים שהכתיבה תע"א אינם קשורים למגעים שעופר ניהל מול הבנקים.
בנוגע לנזקים שהוצגו בקשר עם הוצאות המימון להלוואות הגישור והוצאות הייעוץ של אפקטיב, טען עופר כי עלויות אלו נדרשו כתוצאה מדרישת תע"א לחזור לתנאי האשראי המקוריים (קרי תשלום נדחה על ידיה ולא תשלום שוטף) ולא מפנייתו לבנקים.
עופר חזר והדגיש כי "פרשת הבנקים" מהווה ניסיון של התובעים להשית עליו את הוצאות החברה בקשר עם פעולות הכרחיות ובלתי נמנעות שלה מול הבנקים שנבעו משינויים מסחריים מול תע"א. הליכים אלה הושפעו לטענתו של עופר מסכסוך הבעלים בחברה ולא מהמגעים שלו עם הבנקים. עופר הוסיף כי ביום 16.6.2015 הסכימו התובעים על מתווה לפיו שוחרר את עופר מכל ערבויותיו לחברה.
דיון