האם הוכח נזק לחברה כתוצאה מפנייתו של עופר לבנקים?
- כפי שאבהיר, אני סבורה כי גם לו היו התובעים מוכיחים כי בפנייתו לבנקים ובדברים שנאמרו על ידיו, הפר עופר את חובותיו כלפי החברה, לא היה מקום לקבל את התביעה משום שהתובעים לא הוכיחו כי מעשיו אלה של עופר גרמו לחברה לנזק. כזכור, התובעים ביססו את טענותיהם לגבי הנזק לחברה על חוות דעת אפקטיב. בסעיף 2 לחוות הדעת מפרט עורך חוות הדעת את "כימות הנזק" בהתאם לעובדות כפי שהן מפורטות בס' 1 לחוות דעתו (תחת הכותרת "רקע"). לגישתו של מר גבריל שערך את חוות הדעת, אלה הם הנזקים שנגרמו לחברה כתוצאה מהדברים שנאמרו על ידי עופר לבנק:
- ראש הנזק הראשון נוגע לטענת מר גבריל לפיה "החברה מעריכה" כי בכל חודש בו החברה אינה חוזרת לתנאי התשלום המוסכמים עם תע"א, היא מפסידה מחזור פעילות של 800 אלף ₪ בממוצע לחודש שמשמעותם אובדן רווח גולמי של 112,000 ₪ (לפי חישוב רווח גולמי של כ-14% לפי הדוחות הכספיים של החברה ל-2013). לכן, החברה הפסידה 224,000 ₪ בחודשים אוקטובר ונובמבר 2014.
ראש הנזק השני נובע מהעובדה שכדי להקטין את נזקיה, החברה לקחה הלוואות גישור ופרסה תשלומים שונים. התנהלות זו גוררת עמלות וריביות בשיעור של כ-15,000 ₪ לחודש, כלומר בחודשים אוקטובר ונובמבר 2014 החברה הפסידה בראש נזק זה סכום של 30,000 ₪.
ראש הנזק השלישי נובע מעלות הליך הליווי ובקשת האשראי לבנקים על ידי חברת אפקטיב ועל ידי הנהלת החברה, עלות המוערכת בסכום של 90,000 ₪.
ראש הנזק הרביעי הוא ראש נזק למוניטין של החברה. בהקשר זה נטען כי מדובר בחברה ותיקה ששוק לקוחותיה הוא מצומצם. מר גבריל ציין כי "בעצת יועציה המשפטיים של החברה ניתנה בשעתו הערכה של פגיעה במוניטין בגובה של 500 אלפי ₪".
ראש נזק חמישי שצוין על ידי מר גבריל הוא "נזק מתמשך" הנובע מהעובדה שטרם הועמד לחברה האשראי המבוקש על ידי הבנקים על מנת לעמוד בתנאי החוזה מול תע"א. כתוצאה מכך מצמצמת תע"א את ההזמנות שלה מהחברה כדי להקטין את הצורך של החברה בהקדמות תשלום. המומחה טען כי הנזק החודשי בהקשר זה עומד על סכום של 127,000 ₪ לחודש (סכום המבוסס לכאורה על סעיף 2.1 לחוות הדעת, בה צוין בפועל סכום אחר של 112,000 ₪). גם לסכום זה כמו לכל יתר הסכומים בחוות הדעת אין כל הסבר.
אני סבורה כי לא ניתן לבסס את טענות התובעים בקשר לנזקים שנגרמו להם על חוות הדעת מטעמו של מר גבריל.
- ככל שהדבר נוגע לראש הנזק הראשון, הרי מסקנתו של המומחה התבססה – כך עולה מהאמור בחוות הדעת עצמה, על "הערכה של החברה" ביחס להפסד שנגרם לה בכל חודש בו היא אינה חוזרת ל"תנאי התשלום המוסכמים". המומחה לא הבהיר על מה מבוססת הערכה זו, ולא הביא כל נתונים שיאפשרו את בחינתה. בחקירתו הנגדית השיב העד לשאלה האם "מה שעשית זו פעולה מתימטית, אם זה ההפסד שאתם [קרי החברה, ר.ר.] אמרתם לי , אז אובדן הרווח הוא כזה וכזה בהתאם לרווח גולמי כזה וכזה" והשיב "נכון" (ר' עמ' 100 לפרוטוקול, שורות 13-15). מובן כי קשה מאוד לקבל מסקנה של מומחה שזהו אופן הביסוס שלה. במילים אחרות, אין די במסקנה המתימטית של המומחה, כדי לבסס את חוות הדעת שלו, והיה עליו (או על התובעים) להוכיח גם את הרכיבים השונים של התחשיב.
בהקשר הנוכחי היה עליו להוכיח בין היתר מה היו "תנאי התשלום המוסכמים" בתע"א, האם היה ניתן לחזור אליהם ובאילו נסיבות, מה היתה המשמעות מבחינת החברה של חזרה לתנאי תשלום אלה ומדוע תע"א סירבה לחזור אליהם? כן היה על המומחה לציין את היקף ההזמנות מתע"א, האם ניתן היה להגדיל את היקף ההזמנות הזה, האם החברה היתה יכולה לייצר יותר ממה שייצרה בפועל אילו היה היקף ההזמנות גדל ואילו היה ניתן לה אשראי מהבנק (ואם כן – מה היו תנאי האשראי), וכן - האם היתה החברה מרוויחה לו אלה היו פני הדברים? ישנם מעבר לאמור לעיל עוד כהנה וכהנה עניינים שהמומחה כלל לא התייחס אליהם בחוות הדעת שלו.
ככל שאפשר להסיק מחקירתו הנגדית של מר גבריל כי הוא התבסס לצורך מסקנתו על הדוחות הכספיים של החברה, הרי שגם בהקשר זה עמדתו לא ברורה די הצורך. מר גבריל העיד: "הכי חשוב בעצם הנזק שנהייה זה בעצם מהפסד במחזור. והפסד במחזור כדי לחשב כמה הוא מבחינת רווחיות בשורה התחתונה, הכי נכון לחשב לפי המצב הנוכחי של אותה שנה. כי בעצם המחזור שנפגע הוא בסוף 2014 ול-2015, אז מה שהיה ב-2013 פחות רלוונטי נגיד ל-2015 מאשר מה שקרה ב-2014 שזה בעיקר הרווח הגולמי" (ר' עמ' 94 לפרוטוקול שורות 15-21).
מעבר לאי הבהירות בתשובה, הרי שהעד לא הפנה לדוחות הכספיים של שנה כזו או אחרת עליה הוא הסתמך, ולא הבהיר מהם בדיוק הנתונים שמהם הוא גזר את המסקנה שלו (שכאמור מחוות הדעת עולה כי היא מבוססת על "הערכת החברה") ביחס לאובדן רווח גולמי של 112,000 ₪ בחודש. בנסיבות אלה אני סבורה כי לא ניתן להסתמך על חוות דעתו כדי לקבוע את שיעור הנזק שנגרם לחברה בהקשר זה.
- זאת ועוד, קשה לקבוע – מחוות דעתו של המומחה וחקירתו הנגדית, מהי לדעתו הסיבה לכך שתע"א לא הסכימה כי החברה תחזור ל"תנאי התשלום המוסכמים". מר גבריל הבהיר בעדותו כי בעבר, כתוצאה מקושי תזרימי שהיה לחברה, הקדימה תע"א את התשלומים לחברה ו"נתנה את זה ברמה של מזומן" (עמ' 97 שורה 23). זה היה אם כן המצב כאשר החברה נקלעה לקושי תזרימי ותע"א ביקשה לתמוך בה. תע"א עשתה כן במשך כמה שנים, ואז לאחר שהסתבר כי החברה "חזרה לעבוד", הודיעה תע"א כי אין עוד מקום להקדמת תשלומים. מר גבריל הסכים כי החזרה לתנאי התשלום הקודמים נבעה בין היתר מבעיות תזרימיות של תע"א (ר' עמ' 99 שורות 21-24), ומשינוי מדיניות של תע"א ביחס להקדמת תשלומים של ספקים (ר' עמ' 98 שורות 11-12).
העולה מכל האמור, הוא כי שינוי תנאי התשלום בתע"א איננו קשור בכל דרך לעופר ולנסיבות עזיבתו או לדברים שנאמרו על ידיו לבנקים ביחס לחברה. המסקנה היחידה של הדברים הללו היא כי תע"א ביקשה להיחלץ לעזרת החברה כאשר היה לחברה קושי תזרימי, וכי לאחר מספר שנים חדלה תע"א בסיוע הזה וחזרה לעבוד מול החברה בתנאי התשלום הקודמים.
מהו הקשר של כל האמור לדבריו או למעשיו של עופר? מר גבריל העיד כי הנזק שהוא טוען לו נובע מ"ירידה במחזור המוערכת בעקבות אי עמידה בתנאי התשלום מול התעשייה האווירית". ואולם, כפי שהבהרתי, השינוי בתנאי התשלום של תע"א אינו קשור בעופר, אלא בגורמים של מדיניות פנימית של תע"א, כפי שכאמור אישר גם מר גבריל עצמו.
- עוד יש לציין כי מחומר הראיות עולות מסקנות שונות ביחס לקשר בין החברה לבין תע"א. כך, במחצית השנייה של שנת 2014, הציגה תע"א בפני החברה את סקר הספק (PMR) שערכה (ר' נספח 35 לתצהיר עופר). בסקר צוין כי "תע"א רואה את חברת מכנו-דין כספק משמעותי ומעוניינת להמשיך פעילות משותפת, אך עקב השינויים המרובים והתחרותיות בענף, תע"א עדיין רואה את חברת מכנו-דין כספק בסיכון פיננסי". כמו כן צוין כי "חלק מהצעות המחיר שהתקבלו מהחברה נמצאו לא תחרותיות ביחס למחיר השוק... חברת מכנו-דין נדרשת לשפר את רמת התחרותיות בכדי להישאר שותפה לעשייה המרובה בחברה". לסיכום צוין כי "חטכ"א מאבדת את הביטחון בחברת מכנו-דין, החברה חייבת לתת לתע"א את הביטחון בחוזקה של החברה כתנאי לקבלת חבילות חדשות" (שם, ההדגשות שלי – ר.ר.).
כלומר, החברה היתה במצב בעייתי – לגישתה של תע"א - ללא קשר לבנקים. קשה לכן לקבוע כי הטעם היחיד שתע"א צמצמה העברת עבודות לחברה (עובדה שאף היא לא הוכחה ולא כומתה) היה העובדה שהחברה לא קיבלה את האשראי שהיא ביקשה מהבנקים.
- זאת ועוד, מר גבריל ציין כי בנק הפועלים סירב לתת אשראי לחברה "בגלל שעופר פשט את הרגל". ב"כ הנתבעים כפר בטענה זו. כעולה מחקירתו של מר גבריל בנושא זה עולה כי דבריו נובעים מהעובדה ש"יש כוכבית ליד השם של עופר" (עמ' 96 שורה 11) וכאשר יש כוכבית פירוש הדבר כי "החברה הזאת לא יכולה לקבל אשראי ואי אפשר להתקדם" (שם שורות 11-12).
אולם, תהא אשר תהא המשמעות של אותה "כוכבית" ליד שמו של עופר בכל הנוגע ליכולתה של החברה לקבל אשראי – ודאי שקיומה של ה"כוכבית" וההשלכה שלה על מתן האשראי לחברה אינו קשור לשאלה מה אמר עופר לבנקים. יתרה מזאת, נראה כי אותה "כוכבית" היתה קיימת עוד לפני הפניות של עופר לבנקים, ולא ברור האם היא אכן השפיעה על מתן האשראי לחברה אם לאו. אם כן – הרי החברה לא קיבלה אשראי לא בשל הדברים שעופר אמר.
- עוד יש לציין כי האמור בפרק העובדתי של חוות דעתו של המומחה מעורר אף הוא קשיים. כך, המומחה ציין כי מלכתחילה הודיעו הבנקים לחברה כי הם מסכימים להעמיד לה אשראי, אולם לאחר מכן הבנקים ציינו כי לאור הפנייה של עופר אליהם, התנגדותו של עופר למהלך הגדלת האשראי והנתונים הלא נכונים שהוא מסר – חזרו הבנקים מהסכמתם לאישור האשראי.
ואולם, גם דברים אלה אינם ברורים. לא ברור מהי הרלוונטיות של התנגדותו של עופר להגדלת האשראי לחברה ביחס לאפשרות שהבנק יעמיד לחברה אשראי. באשר למידע השיקרי שעופר מסר לכאורה לבנקים – הרי אם אכן היה מדובר במידע שאינו נכון, הרי החברה היתה יכולה להבהיר את הדברים לבנקים על נקלה, להעמיד דברים על דיוקם, לתמוך אותם במסמכים ככל שהדבר נדרש, ולמנוע את ההשפעה של דבריו של עופר על החלטות האשראי של הבנקים. התובעים לא התייחסו לנושא זה, לא הבהירו האם הם פעלו כדי להבהיר את המצב האמיתי של החברה לבנקים, ומה היתה עמדת הבנקים ביחס לכך.
זאת ועוד, לדבריו של מר גבריל, הבנקים דרשו בפגישות איתם, ולאחר שעופר פנה אליהם, כי בני משפחת תגר (קרי אורי ואבי) יעמידו ערבויות חדשות שיחליפו את הערבויות של עופר, ולחלופין כי האשראי של החברה יצומצם. לגישתו של מר גבריל, משפחת תגר אכן פעלה כפי שהבנק דרש ממנה והעמידה לטובת הבנקים ביטחונות חלופיים. אם כן, ככל שזה היה הקושי שעמד בפני החברה לקבלת אשראי נוסף – הרי שקושי זה נפתר אם כן לאחר שהועמדו לבנקים הערבויות שהם דרשו.
בשולי הדברים ציין מר גבריל בחוות דעתו כי "העיכוב בהגדלת האשראי לחברה הביא לכך שהחברה לא עמדה בסיכום עם תע"א ומפסידה כניסה של עבודות חדשות". גם טענה זו לא הובהרה, לא הוכחה ולא כומתה. כעולה מחוות הדעת, מר גבריל טען כי לאחר שינוי תנאי התשלום של תע"א לחברה (שכאמור לא היו קשורים בעופר או בסכסוך איתו), נדרש לחברה אשראי נוסף. אולם, המומחה לא הפנה לכל עבודה שהחברה ביקשה או יכלה לבצע עבור תע"א ושהיא נמנעה מלבצע בשל העובדה שהבנקים לא הגדילו את האשראי לחברה. אילו אכן היו עבודות כאלה שתע"א ביקשה שהחברה תבצע והחברה סירבה לבצען נוכח בעיית האשראי, סביר להניח כי היה לנושא זה עיגון כתוב כלשהו בראיות אובייקטיביות שהחברה יכלה להציג. משלא הוצגו כל ראיות כאלה, לא ניתן לקבל את חוות דעתו של המומחה גם בהקשר זה.
סיכומה של נקודה זו – אני סבורה כי רכיב הנזק בראש הנזק הראשון הנובע מהפסד הפעילות משום שהחברה לא חזרה ל"תנאי תשלום מוסכמים" – לא הוכח.
- באשר לראש הנזק השני - הנזק הנוגע להלוואות גישור ופריסות תשלומים שונות שגררה הוצאות בגין עמלות וריבית, אני סבורה כי גם רכיב זה לא הוכח. ראשית, כפי שעולה גם מחוות דעת אפקטיב, החברה קיבלה את הלוואות הגישור כדי לאפשר לה לפעול מול תע"א חרף שינוי תנאי התשלום. ואולם, אם החברה יכלה לקבל הלוואות גישור או הלוואות אחרות, לא ברור האם ובאיזו מידה אכן נגרם לה הנזק נשוא ראש הנזק הראשון שנדון לעיל. על כל פנים, ככל שהדבר נוגע להלוואות האמורות, המומחה לא הפנה לכל הלוואת גישור ספציפית, ולא הוכיח את שיעור העמלה או הריבית שהחברה נדרשה לשלם בגינה. מדובר בנושא שניתן היה להוכיחו ללא כל קושי באמצעות ראיות ומסמכים. משהחברה והמומחה מטעמה לא הציגו את המסמכים הללו, לא ניתן לקבל את הטענה.
באופן דומה לא ברור גם מדוע בראש נזק כזה נדרש המומחה להערכה – במקום להתייחס לנתונים ממשיים ומדויקים. לכן אני סבורה כי עמדת התובעים גם ביחס לראש הנזק הזה לא הוכחה.
- ראש הנזק השלישי נוגע לתהליך הגשת בקשת האשראי לבנקים והליווי הן על ידי חברת אפקטיב והן על ידי החברה. גם ראש הנזק הזה לא הוכח. ראשית, לא ברור מדוע היה צורך בהקשר זה בהערכה – מדוע לא הובאו נתונים מדויקים ובעיקר מדוע נתונים אלה לא נתמכו בראיות ובמסמכים. יתרה מזאת וזה העיקר – מחומר הראיות ומעמדת התובעים עצמם עולה כי תהליך הגשת בקשת האשראי לבנקים לא נבע מהתנהלותו של עופר אלא משינוי מדיניות התשלום של תע"א שחדלה לשלם במזומן. לכן, הצורך לפנות לבנקים והתשלום שהיה כרוך בכך אינו נזק שעופר גרם לחברה. עוד יש לציין כי עולה מחקירתו הנגדית של מר גבריל שהדרישה לכך שהחברה תסתייע בחברת ייעוץ היתה דרישה של תע"א – דרישה שכתוצאה ממנה נשכרו שירותיה של חברת אפקטיב. גם ענין זה אינו קשור – כך נראה – לפניות של עופר לבנקים.
- ראש הנזק הרביעי נוגע לפגיעה נטענת במוניטין של החברה. אינני סבורה כי ניתן לקבל את עמדתו של מר גבריל ביחס לנזק זה. מר גבריל העריך את הנזק הזה ב-500,000 ₪. בחוות הדעת הוא ציין כי הערכה זו מבוססת על עצת יועציה המשפטיים של החברה. אכן בחקירתו הנגדית מר גבריל שינה במקצת את תשובתו והעיד כי לא היועצים המשפטיים עשו את ההערכה אלא הוא עצמו (ר' עמ' 100 לפרוטוקול, שורות 26-27). יחד עם זאת, אין – לא בחוות הדעת ולא בחקירה הנגדית – כל הסבר שיש בו כדי לבסס את הערכתו של מר גבריל ביחס לנזק הנטען למוניטין של החברה ומדוע הוא העמיד אותו דווקא על הסכום הזה (ר' עמ' 101 שורות 4-26). לכן, גם הנזק הנטען בהקשר זה לא הוכח.
- ראש הנזק השישי נוגע ל"נזק מתמשך" הנובע מהעובדה שהבנקים טרם העמידו לחברה את האשראי המבוקש שנדרש לה כדי לעמוד בתנאי החוזה מול תע"א. המומחה העריך את הנזק בהקשר זה בסכום של 127,000 ₪ לחודש. אין לסכום הזה כל הסבר והוא גם אינו עולה בקנה אחד (כפי שציינתי) עם הסכום נושא סעיף 1.2 לחוות הדעת אליו הפנה המומחה. מעבר לכך, אין כל ראיה לכך שתע"א מצמצמת הזמנות מהתובעת (למשל – בדמות תצהיר של נציג של תע"א או באמצעות מסמך כתוב שיעיד על כך), אין כל הבהרה ביחס לשאלה מהי מידת הצמצום ומהי ההשלכה של הצמצום הנטען הזה אם בכלל על רווחי החברה. לא ניתן אם כן לקבל את טענות התובעים גם ביחס לראש הנזק הזה.
- עוד אציין בשולי הדברים כי הצדדים התייחסו, כפי שפירטתי לעיל, לשני נושאים: מכרז חדש של תע"א ואפשרות למכור את החברה. אין מקום וצורך לבחון את ההשפעה האפשרית של דבריו של עופר בהקשר זה מאחר שאין חולק כי החברה לא נמכרה בסופו של דבר (כאשר התובעים אינם מעוניינים למכור אותה), ומכרז תע"א הוקפא. כלומר – גם ביחס לנושאים אלה לא נגרם לחברה נזק כתוצאה מדבריו של עופר.