לגישת הנתבעים, הוכח שהוצאת הפרויקטים לקב"מ ברומניה היתה רווחית מבחינת החברה, שצמחה בתקופה הרלוונטית באופן משמעותי. נתון זה עולה גם מעדויותיהם של אבי ושל המומחה מטעם התובעים, מר קובי גבריל מחברת אפקטיב מנהלי כספים והשקעות בע"מ (להלן: "אפקטיב". חוות-הדעת תכונה להלן: "חוות דעת אפקטיב"). כפי שיובהר להלן, חברת אפקטיב ליוותה את פעילות החברה במגעים עם הבנקים. לטענת הנתבעים, גם אבי התקשה לאשר שנגרם לחברה נזק כתוצאה מהוצאת עבודות קב"מ לרומניה (כפי שעולה מעדותו בעמ' 51-52 לפרוטוקול).
- הנתבעים הוסיפו וטענו כי לא ניתן לקבוע שעופר התעשר שלא כדין על חשבון החברה. כך עולה מפורשות מעדותו של עופר; מאישור רוה"ח של אומזי כי עופר לא קיבל כסף מהחברה הרומנית; ואף מעדותו של אבי עצמו שהסביר כי הוא אינו מתבסס על מסמך כלשהו באומרו כי עופר גרף לעצמו רווחים אישיים, אלא על מסקנותיו שלו (עמ' 69 לפרוטוקול ש' 14-22).
סיכומי התשובה בנוגע לפרשת רומניה
- התובעים טענו כי מספר עובדות לא נסתרו - התנגדותם של אורי ואבי לייצור ברומניה כאשר ניתן היה לבצע אותן עבודות במפעל החברה בארץ; רישומם של עופר ואחיו כבעלים של 80% ממניות החברה הרומנית, חברה שכל פעילותה נסמכה על הזמנות שקיבלה מהחברה; היות החברה הרומנית גורם מתווך להבדיל מיצרני – כפי שסברו אורי ואבי על בסיס מצגיו של עופר; הכחשתו של עופר את מעורבותו באומזי בשימוע שנערך; וכן העדר הסבר לכך שעופר לא הציג את "גרסת ההלוואה" בשלבים מוקדמים יותר.
התובעים התייחסו לטענתו של עופר לפיה בחברה לא התקבלו החלטות בצורה מסודרת, וכי לכן לא הוצגה על ידיו ראיה לכך שאורי היה מודע לעובדה שעופר היה מעורב באומזי. לגישתם, גם אם גרסה זו תתקבל, הרי שאין בה כדי לבטל את התנגדותם הברורה של אורי ואבי להוצאת עבודות לרומניה. התובעים הדגישו כי אורי, חרף גילו המופלג ומצבו הבריאותי, הגיש תצהיר מטעמם ואף התייצב לבית המשפט להיחקר עליו.
התובעים התייחסו גם לטענתו של עופר לפיה התקשרות ישירה מול היצרנים הרומניים לא היתה אפשרית. לטענתם, טענה זו קרסה בעדותו של עופר, אשר העיד שהוא עצמו מספק היום שירותי ייעוץ בחברת לנטק שנועדו להקמת מערך ישיר מול היצרנים (עמ' 242-243 לפרוטוקול ש' 22 ואילך).
- בנוגע לטענתו של עופר לפיה הוא ואחיו זיו לא קיבלו כספים מאומזי, הפנו התובעים למכתב מרוה"ח של אומזי שעופר הציג בהקשר זה. הם ציינו כי יש להטיל ספק באמינותו של מכתב זה, ועל-כל-פנים, המכתב שולל רק קיומן של העברות בנקאיות לעופר ולאחיו, אך לא נשללו מכוחו העברות כספים באמצעים אחרים.
בנוגע לטענתו של עופר על פיה החברה ממשיכה להוציא עבודות לרומניה, מציינים התובעים כי מעדותו של אבי עולה כי הדבר נכון רק לגבי הזמנות שכבר נעשו על ידי עופר. במקרים כאלה לא היתה לחברה בררה, משום שחומר הגלם כבר נשלח.