- מעבר לכך, מעוררת גרסתו של עופר, לפיה הוא העמיד הלוואה למר לזרוביץ ללא ריבית קושי גם לאור גישתו של עופר עצמו לפיה הוא אינו סומך על מר לזרוביץ. עופר העיד ביחס למר לזרוביץ כי הוא "בכלל לא סומך עליו בכלום" וכי הוא לא היה לוקח אותו כשותף (ר' חקירתו הנגדית של עופר, עמ' 152- 153 לפרוטוקול).
- קושי נוסף נובע מטענתו של עופר לגבי הטעות הכפולה – הן ברישום המניות על שם עופר ועל שם זיו (להבדיל מרישום שעבוד בלבד על המניות או החזקתן בנאמנות עבורו (עמ' 136-139 לפרוטוקול)), והן באי מחיקת הרישום עם הפירעון הנטען של ההלוואה. לעופר אין הסבר טוב לשאלה ממה נבעה הטעות הזו. אין לו גם הסבר מדוע הוא לא היה מודע לרישום הזה: מי היה אחראי לרישום, האם לאחר ההשבה הנטענת של ההלוואה בירר עופר האם בוצע רישום ודאג לביטולו? לכל אלה אין כל התייחסות של עופר, שהסתפק כאמור בגרסה הסתמית של "טעות" ללא פירוט נוסף שלה.
גם גרסתו של עופר לגבי ה"טעות" ברישום לא היתה ברורה. בתצהיר עדותו הראשית הוא טען כי "עם פירעון מלא של ההלוואה, היתה אמורה להתבצע העברת המניות כמוסכם בהסכם" (ס' 55 לתצהיר, ההדגשה היא שלי, ר.ר.). מהתצהיר עולה אם כן לכאורה כי המניות היו אמורות להירשם על שמו של עופר, ולאחר פירעון ההלוואה היתה אמורה להתבצע העברה שלהן. מסקנה דומה עולה מהאמור בסעיף 54 לתצהירו של עופר שם צוין כי לאחר פירעון ההלוואה יעבירו הוא ואחיו "את המניות שהוקצו לנו במעמד הקמת החברה"(ההדגשה היא שלי, ר.ר.).
מחקירתו הנגדית של עופר עולה מסקנה שונה במידת מה. כאשר עופר נשאל אודות האמור בתצהירו בהקשר זה, הוא השיב כי מדובר בחוסר תשומת-לב (עמ' 137 שורה 24 לפרוטוקול). בהמשך מופנה עופר להסכם ההלוואה (נספח 9 לתצהירו) ונשאל האם המניות היו אמורות להיות מוחזקות על ידי ה"נאמנה" שנזכרה בהסכם ההלוואה. עופר מאשר כי בהתאם להסכם ההחזקה במניות אמורה להיות באמצעות הנאמנה (עמ' 139 שורות 10-13). לגישתו, הרישום של המניות על שמו ועל שם זיו מקורו בטעות שעופר לא היה מודע לה. לא ברור אם כן האם הרישום היה אמור להיות על שם עופר ואחיו, על שם הנאמנה או באופן אחר. מובן כי חוסר הבהירות הזה בגרסתו של עופר בהקשר זה היא בעוכריו.
- מעבר לכל אלה יש להדגיש כי עופר כפר מלכתחילה לחלוטין בקיומו של קשר כלשהו בינו לבין אומזי. כאשר הוא נשאל בשימוע שנערך לו בחברה, האם יש לו קשר לחברת אומזי – הוא השיב "ממש לא". ואולם, גם לגישתו של עופר היה לו קשר לאומזי, כמי שהלווה לה כסף. עופר לא חשף עובדה זו במסגרת השימוע, והדבר הוא בעוכריו. גם לכך לא ניתן על ידי עופר כל הסבר.
- מחומר הראיות עולות גם מספר אינדיקציות לכך שהקשר בין עופר לבין אומזי לא היה קשר רגיל של לווה ונושה. כך למשל, טענו התובעים כי כתוצאה מהתנהלותו של עופר הוגשה על ידי אומזי תביעה נגד החברה בגין חשבוניות שלכאורה לא שולמו לה, בסכום של למעלה מ-450,000 ₪. התובעים ציינו בהקשר זה כי תביעה קודמת שהוגשה על ידי אומזי נגד החברה נמחקה בהסכמת אומזי לאחר שהחברה הגישה במסגרת התביעה הזו הודעת צד ג' נגד עופר. התנהלות זו של אומזי היא תמוהה ו"אומרת דרשני" ואחד ההסברים הסבירים לה עשוי להיות קיומו של קשר בין אומזי לבין עופר. התובעים טענו כי עופר לא סיפק כל הסבר אחר להסכמתה של אומזי לעכב את תביעתה נגד החברה. הוא גם לא הסביר מדוע לא צוינה ההלוואה שעופר העמיד לאומזי במסגרת תביעת אומזי נגד החברה.