- מסקנה דומה עולה גם ביחס לשני מצגים נטענים נוספים - המצג בדבר היקף השקעתה של הנתבעת 4 בפרויקטים וכן המצג בדבר ייעוד הקרקע בפרויקט פיפרה. עניינם של מצגים אלה יפורט בהרחבה להלן.
היקף ההשקעה של הנתבעת 4
- התובעים טוענים כי הערכות הסיכון שלהם לגבי הפרויקטים השונים שובשו בשל העובדה שהנתבעים הציגו בפניהם מצג שווא בנוגע לחלקה של הנתבעת 4 בהשקעה בפרויקטים. לעמדתם, במסגרת "הלוואת מזנין" (וכאלה היו ההלוואות שהם העמידו לפרויקטים), היזם-הלווה (כלומר הנתבעת 4 במקרה דנן) אמור לממן מכיסו את מרבית ההשקעה בעוד שהשקעתו של המלווה (קרי התובעים) מהווה רק "השלמה". בפועל – כך נטען, לא אלה היו פני הדברים.
כך, התובעים הפנו לעדותה של הגב' מירצקי בחקירתה הנגדית לפיה "הלווה הוא גוף מוכר, ידוע, ידוע ביכולות שלו לעשות את הפרויקטים, לנהל פרויקטים כאלה, להשקיע בפרויקטים האלה והכי הכי חשוב, לשים את הכסף שלו בפרויקטים האלה. אנחנו לא הלכנו לשום פרויקט, כאשר היזם לא שם את הכסף שלו ככרית ביטחון. ועל זה נשענו, ולא על שום שיעבוד ולא על שום בטוחה אחרת" (עמ' 66 לפרוטוקול 1, ש' 4-11). בהמשך, כאשר נשאלה הגב' מירצקי האם ישנה חשיבות לכמות הכסף שהושקעה בפרויקטים על ידי הנתבעת 4 השיבה כי זה "חשוב מאוד" (עמ' 95 לפרוטוקול 1, ש' 16-18).
- התובעים טוענים כי גילו רק בדיעבד שהשקעתה של הנתבעת 4 בפרויקטים היתה קטנה באופן יחסי –
בשקף המצגת נושא פרויקט בנסקו שכותרתו "רקע כללי לפרויקט" צוין כי "גודל הקרקע הכולל ל-6 הפרויקטים הינו 27.5 דונם במחיר של כ-8 מיליון יורו וצפויים להבנות עליה כ-900 יח' דיור" (ההדגשה שלי – ר.ר.). אולם – כך הם טוענים – מדוח לידמס 2007 (נ/2) עולה כי הסך הכולל אותו שילמו החברות הבולגריות עבור הקרקעות בבנסקו הינו 4.658 מיליון אירו (עמ' 24-28 לדוח).
- מר למקין הצהיר בהקשר זה כי "כפי הנראה, המחיר של 4.5 מיליון אירו, אותו מעלים התובעים, מתייחס לעלות ההיסטורית של המקרקעין בספרי חברות הפרויקט אשר נרכשו על ידי לידמס ולא לתמורה ששולמה בפועל על ידי חברות הפרויקט עבור החברות אשר החזיקו בהן... במועד מאוחר ערך הקרקע השביח ועל כן המחיר בה נמכרו מניות אותה חברה ללידר אינטרנשיונל ו/או לידמס גבוה יותר, אין כל קשר למחיר הקרקע ה'היסטורי'" (פסקה 41, שם).
כאשר נשאל מר למקין אודות הפער בין המחירים במסגרת חקירתו הנגדית השיב כי –