--- סוף עמוד 345 ---
יכולה להיכלל. הדבר האחרון שבו חפץ הידוען המבקש שתוגן זכותו לפרסום, הוא שייעזב לנפשו. רוצה הוא כי שמו יוביל מסעות פרסום, רוצה הוא שהציבור יתעניין בו ובדבריו – הכול כנגד תשלום תמורה נאותה. תמורה הוא תובע לעצמו. אין הוא מבקש להיחבא אל הכלים.
ואכן, המקרה שבפנינו מדגיש את הסתירה שבין הזכות לפרטיות לבין הזכות הכלכלית שהידוען תובע (או כל אדם אחר, אם כי ברגיל נעדרת הזכות לפרסום ערך כלכלי כלשהו כשאין מי שאוחז בה – ידוען). אריאל סבור כי השימוש בשמו במסגרת פרסומת לרשת מסעדות פוגע בפרטיותו. יום קודם לכן הקצה את שמו לשימוש זהה. אריאל סבור כי פרסום העדפותיו הקולינריות פוגע בפרטיותו, אך הוא בחר להכריז עליהן קבל עם ועדה בתשדיר מטעם ברגר קינג. בהינתן נסיבות אלה אין עילת תביעה בגין פגיעה בפרטיות עומדת לרשותו של אריאל, שכן במילותיו של בית-המשפט לערעורים של ה-5th Circuit, בארצות-הברית, שנאמרו בהקשר דומה:“...the publicity he got was only that which he had been constantly seeking and receiving...” (O’Brien v. Pabst Sales Co. (1942) [35], at p. 170).
33. אין אריאל מבקש למנוע שימוש מסחרי בשמו – מבקש הוא למנוע שימוש שאת תמורתו לא יקבל. תר הוא אחר אינטרס כלכלי-כספי, ולא אחר אינטרס אישי- רגשי. אין זו הפגיעה ברגשותיו שהוא מבקש לרפא, כי אם את הפגיעה האסורה, אולי, בקניינו. לא לכך נועדה ההגנה על הפרטיות. היא נועדה ליתן פיצוי בגין עוגמת נפש, קרי בגין נזק נפשי, להבדיל מנזק כלכלי, שהוסב לאדם. זוהי הגנה אשר עניינה בצנעת חייו של הפרט ובפגיעה ברגשותיו שהוא חווה עת מופרת האינטימיות של חייו. כך הוסבר הצורך בחקיקת חוק אשר יגן על הזכות לפרטיות במדינת ישראל:
"הפרט מוצא עצמו חשוף לעין כל בנושאים שהצנעה יפה להם והוא חש שעניניו האישיים האינטימיים ייהפכו – ללא הצדקה – לנחלת הציבור. מצב חדש זה יצר את הצורך לשריין את ההגנה על זכותו של אדם לפרטיות..." (הצעת חוק הגנת הפרטיות, תש"ם-1980, בעמ' 206).
אף הפסיקה, אשר אימצה את הגדרתם האמורה של וורן וברנדייס לזכות לפרטיות, מיקדה אותה בצנעת הפרט, בהנחת האדם לנפשו ובחירותו. במילותיו של הנשיא (אז – המשנה לנשיא) ברק:
--- סוף עמוד 346 ---
"...זכות הפרטיות מותחת את הקו בין הפרט לבין הכלל, בין 'האני' לבין החברה. היא משרטטת מיתחם אשר בו מניחים את הפרט לנפשו, לפיתוח 'האני' שלו, בלא מעורבות של הזולת..." (בג"ץ 2481/93 דיין נ' מפקד מחוז ירושלים [11], בעמ' 471).