מאליו מובן, שהמושג "נזק קטסטרופלי" יחול על המקרה שבפניי.
542. מבלי להתייחס לפירוט המקרים בהם ניתן לדעת הכותבת להטיל פיצויים עונשיים, אומר רק כי אני מסכים לטענה כי הטלת הפיצוי העונשי צריכה לקיים קשר עם הנזק שארע בפועל. אולם, לטעמי, קשר זה אינו מתבצע באמצעות עצם הטלת או אי הטלת הפיצוי העונשי, אלא באמצעות אומדנו של אותו פיצוי.
543. מטעם זה, אני סבור כי גובה הפיצוי העונשי אשר יוטל על נתבעת יקיים קשר של התאמה עם הניזוקים מהמעשה, הם התובעים שבפניי.
544. לפיכך, רשימת התובעים מחייבת סינון בין מי שיש לפסוק לזכותו את אותם פיצויים עונשיים, לבין מי שפסיקת פיצויים עונשיים לטובתו, תרחיב יתר על המידה את המקרים (המעטים), אשר בהם ייפסקו פיצויים עונשיים בפסיקה הישראלית.
545. התנאי השלישי הוא מידת הקירבה – במקום ובזמן – לאירוע המזיק. תנאי זה פורש בפסיקה, כמבחין בין פגיעה רצינית, השוללת מן הנפגע את היכולת להתמודד עם הלחץ הנפשי, לבין פגיעה שאינה שוללת יכולת כזו. ביתר דיוק, הגדיר זאת הנשיא שמגר בפיסקה 20 לפסק דין אלסוחה, בכותבו את הדברים הבאים:
"מידת הקירבה במקום ובזמן לאירוע המזיק – תנאי נוסף שגובש בפסיקה הזרה להכרה באחריות לנזקים נפשיים הוא, כי התובע יהיה עד לתאונה או
--- סוף עמוד 144 ---
לתוצאותיה המיידיות. מבחינה זו, זירת האירועים כוללת גם את האמבולנס או בית החולים אליו פונה מי שנפגע בגופו, אך לא מעבר לכך.
בשאלה זו הבחינו בין שתי מערכות אפשריות של נסיבות: האחת, כאשר הנזק הנפשי נוצר על-ידי זעזוע או הלם, אשר נגרמו לתובע אשר נדרש להתעמת לראשונה עם האירוע המזיק על-ידי עמידה על תוצאותיו המאוחרות, הרחק מזירת האירועים (למשל, הורה אשר שהה בחו"ל בעת שנודע לו על תאונה שאירעה לבנו, והוא מגיע לבית החולים מספר ימים לאחר מכן; או כאשר גופתו של קורבן התאונה לא זוהתה במקום, אלא בבית-חולים, לאחר חלוף פרק זמן ממועד התאונה, למשל, במקרה של אסון המוני). השנייה, כאשר הנזק הנפשי הוא פרי תהליך מתמשך של חשיפה לתוצאותיו של האירוע המזיק. כאן אין המדובר בנזק נפשי הנוצר על דרך של חוויה חד-פעמית, אלא הנזק הוא תוצאה של מגע מתמיד ותימשך עם התפתחות העניינים לאחר קרות האירוע המזיק, באופן הגורם בסופו של דבר להיווצרותו של נזק נפשי (למשל, נזק נפשי הנגרם לקרוב – הורה או בן-זוג – המטפל דרך קבע במי שנפגע בגופו מן האירוע המזיק).
...
להבדיל מאמות המידה שאומצו בארצות אחרות, אינני רואה לקדם את ההבחנה בין נזק שנגרם על אתר, כתוצאתו המיידית של הלם הפגיעה העיקרית, לבין פגיעות הבאות בשלב מאוחר יותר. ההבחנה מן הנכון שתהיה לפי מידת הפגיעה".