בהמשך עדותו, תיאר תובע 6 את חייו, שהוא במשך 15 שנה נוסע, פעם בשבוע, לבית העלמין בהר הרצל (שם קבור בנו), ופעם בשבוע, לבית העלמין בסגולה (שם קבורים בתו וחתנו), וכי בשל כך אינו יכול לעבוד. בעת הפיגוע היה בן 52. בעת עדותו, היה בן 65 (עמ' 585 לפרוטוקול הנ"ל).
לדבריו, כאשר הגיע השר דהאן למקום הפיגוע, ועזר לחלץ את הנפגעים, הוא שמע שהמילים של שרון בתו היו: "אחי, אחי" (עמ' 586, שורות 15-14).
הבן דורון, נפטר תוך פחות מ-24 שעות לאחר הפיגוע (עמ' 586, שורות 22-18).
55. בחקירה נגדית (עמ' 587 ואילך) הוברר כי בעת האירוע היה תובע 6 פרוד מאשתו פרידה, שלא רצתה לקבל ממנו גט, והסכימה לקבל גט שלוש שנים או שנתיים לאחר האירוע, ועכשיו הוא נשוי לאשתו הנוכחית, זהבה (עמ' 587). הוא הבהיר, כי הוא יליד 1949 (ולא 1943, כפי שנכתב בטעות בתצהיר תשובות לשאלון; עמ' 589-588).
56. בתשובות לשאלות ב"כ הנתבע, הזכיר העד, תובע 6, כי בנו אלון (תובע 9) היה כבן 13 בעת האירוע. הבן אלון ראה בטלוויזיה מכונית ומשקפים, ועל פיהם זיהה כי זו המכונית של בני משפחתו, שהייתה מעורבת בפיגוע (עמ' 591).
--- סוף עמוד 19 ---
57. לעניין גובה הפיצוי, נשאל העד על סכומים שונים שהוזכרו, כפיצוי עונשי. הוא ענה, כי החוק מאפשר להגיש 20 מיליון ₪, אבל הוסיף: "אם היית רוצה לדעת את הפיצוי על דעתי, הייתי רוצה 10 מיליארד" (עמ' 592, שורות 20-19).
בהמשך, הוסיף תובע 6 בעדותו, ואמר (עמ' 593, שורות 8-1):
"כמו שאתה לא היית רוצה לראות את הילדים שלך בקבר. אותו דבר. היית מבקש את כל העולם תמורת הילדים שלך. ולא 10 מיליון ולא 20 מיליון ולא 100 מיליון. זה מה שהייתי מבקש. אתה שואל אותי: מה דעתי לקבל? לא רוצה את הכסף בכלל. רוצה את הילדים שלי איתי. זה מה שאני רוצה. לא רוצה כסף. תחזיר לי את הילדים שלי. אתה היית מוכן לאבד את הילדים שלך?! אתה היית מוכן כל שבוע ללכת להדליק נר בבית העלמין?! אני פעמיים בשבוע מדליק נרות בבית עלמין. אתה לא היית מוכן לעשות את זה. לא רוצה כסף!".
58. כאשר נשאל תובע 6 בחקירתו, בבית המשפט, לגבי פרטים מדויקים יותר של הפיצויים, או ההבדל בין פיצויים לרחמים בן שלום (תובע 11), או לאסתר בן שלום (תובעת 10), השיב תובע 6, שאיננו זוכר.
על כן, הודיע עו"ד ארנון, כי אין יותר טעם לשאול בעניין זה, ובכך הסתיימה החקירה הנגדית (עמ' 593).
ז.2.2 תצהיר אלון סווירי (תובע 9) והחקירות בעקבותיו