7. לאחר שמיעת ראיות לעניין האחריות, בהחלטה מפורטת שנתתי, ביום כז באלול תשע"ד (22.9.14) (להלן: "החלטת החבות" או "החלטת האחריות"), הכרעתי כי הרשות הפלסטינאית חייבת בנזיקין כלפי התובעים, הן מכוחו של סעיף 12 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) – משדל או מסייע, והן מכוחו של סעיף 35 לפקודת הנזיקין – עוולת הרשלנות (ראה התמצית בפסקה 452 להחלטה הנ"ל).
8. עוד אדרש, בהרחבה, להחלטת החבות, בחלק "הדיון" של פסק דין זה, במסגרת ניתוח השיקולים של הפיצויים העונשיים; בשלב זה של החלק הכללי של פסק הדין, די בתמצית האמורה.
ד. הדיון בבית המשפט העליון בסוגיית החבות
9. לשלמות התמונה ראוי לציין, כי הרשות הפלסטינאית הגישה לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטת החבות (רע"א 9041/14).
10. החלטת בית המשפט העליון ניתנה על ידי כב' השופט צבי זילברטל, ביום ד בניסן התשע"ה (24.3.15), וראוי להביאה במלואה:
"1. בקשת רשות ערעור על החלטה שקבעה את אחריות המבקשת לנזקים שנגרמו למשיבים 1 (להלן: המשיבים) בפיגוע טרור רצחני.
--- סוף עמוד 7 ---
לאחר העיון, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות, מבלי שיש בכך הבעת דעה כלשהי לגופה של ההחלטה שעליה מבוקש לערער, מהטעמים המפורטים להלן.
2. ככלל, והדבר נפסק שוב ושוב, זמנו של הערעור על מכלול ההחלטות הניתנות אגב דיון בתובענה אזרחית, מגיע לאחר סיום ההליך ומתן פסק דין. כך הוא גם כאשר מוחלט לפצל דיון ולדון תחילה בסוגיית החבות (או האחריות), ורק אם תקבע חבות יתקיים הדיון בסוגיית הנזק. הטעם היחיד שהועלה על ידי המבקשת להצדיק סטייה מעקרון זה הוא שמדובר 'בהחלטה עקרונית, ראשונה מסוגה, העשויה להשליך על החלטות בעשרות תיקים דומים התלויים ועומדים כנגד המבקשת ...' (סעיף 184 לבקשה). שאלה היא אם טעם זה, כשלעצמו, מצדיק קיום דיון בערכאת הערעור בסוגיית החבות טרם שהושלם בירור התובענה על כל חלקיה. שהרי אם יימצא, לאחר פסיקת הפיצוי, שבהתחשב בסכומו, אין לאיש מבעלי הדין עניין לערער, ממילא יתייתר הצורך לדון באותה סוגיה 'עקרונית', והרי אין בית המשפט דן בנושאים שעשויים להפוך לתיאורטיים. ואולם, בנסיבות הפרשה דנא, גם אם הייתה הצדקה לדון בסוגיית החבות כבר עתה (בטרם הושלם ההליך בערכאה הדיונית), נוכח 'השלכות הרוחב' של הסוגיה, דיון כאמור ממילא היה נדחה לפרק זמן לא קצר. זאת, נוכח העובדה שבית משפט זה כבר קבע לדיון תיק אחר, שגם הוא עוסק בשאלה העקרונית שעניינה חבותה בנזיקין של המבקשת, ובגדרו התבקשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה (ע"א 2144/13, ע"א 3049/13, ע"א 3189/13). לפיכך אף הוחלט להשהות דיון בערעור אחר העוסק בסוגיה זו עד לאחר שיינתן פסק דין בתיקים הנ"ל (ע"א 6966/13). נמצא, כי אף אם הייתי מחליט שיש מקום לדון בבקשה בטרם הסתיים ההליך בבית משפט קמא, דיון כזה לא היה נערך עתה, והיה מקום לעכבו לפרק זמן בלתי ידוע, שוודאי אינו קצר; מה גם שיש להניח שהכרעת בית משפט זה בסוגיה העקרונית של אחריות המבקשת תינתן ממילא בגדרם של הליכים אחרים התלויים ועומדים בפניו.