בגין ראש הנזק של עוגמת נפש וסבל נפשי, מבוקש לפצותה בסכום של 250,000 ₪.
--- סוף עמוד 52 ---
י. טענות הנתבעת בעניין הפיצויים העונשיים
157. בתשובת הנתבעת, בנוגע לתביעת הפיצויים במסגרת דיני הנזיקין הרגילים, הבהירה זו כי הזכאות לפיצויים שייפסקו לטובת המנוחים (ככל שייפסקו) עומדת ליורשי המנוחים בלבד.
לטענת הנתבעת, תובעים מס' 8-16 אינם יורשים; הם תובעים עצמאיים, ובמסגרת דיני הנזיקין עליהם להוכיח את נזקיהם, באמצעות חוות דעת מטעמם.
מעבר לכך, טוענת הנתבעת כי תביעת הפיצויים מסתכמת בדרישה לפיצויים בגין נזקים בלתי ממוניים; אך, בניגוד למקובל בתביעות נזיקין, התובעים לא המציאו כל ראיה, כדי להוכיח את נזקיהם הנטענים.
158. לגופו של עניין, טוענת הנתבעת, כי כל אחד ואחת מן התובעים טען לפיצוי בגין כאב וסבל, ומכיוון שהם לא נכחו באירוע, הרי שהם נצרכים לעמוד בכל התנאים שנקבעו בהלכת אלסוחה, לפסיקת פיצויים עבור נזק נפשי לניזוק משני.
159. בענייננו, התובעים כולם נמנעו מפנייה למומחים ומהגשת חוות דעת רפואיות, אשר יכלו להצביע על קיומה של פגיעה נפשית מוכחת, ככל שנותרה.
משבחרו התובעים לנהוג בדרך זו, הרי שחזקה היא כי לא נותרה להם פגיעה נפשית, כתוצאה מהאירוע. לפיכך, התנאי הרביעי בהלכת אלסוחה איננו מתקיים.
160. לגבי יורשי המנוחה שרון בן שלום ז"ל, טוענת הנתבעת כי כלל ידוע הוא שמי שאיבד את חייו באחת, אינו זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל. התובעים טוענים כי המנוחה הייתה מודעת למתרחש, וציינו כי עוברי אורח שמעו אותה קוראת לאחיה. ברם, עמדת הנתבעת היא, כי טענה זו נטענה בעלמא, ולא הוכחה. בשל כך, לא ניתן לקבלה, ולא ניתן לפסוק פיצוי בגין כאב וסבל, בהתבסס עליה.
כפיצוי בגין קיצור תוחלת חייה של המנוחה, הציעה הנתבעת סכום של 550,000 ₪.
--- סוף עמוד 53 ---
161. לגבי יורשי המנוח יניב בו שלום ז"ל, טענה הנתבעת, בדומה לטענותיה לגבי שרון בן שלום ז"ל, כי המנוח נפטר במקום האירוע, כך שלא נגרם לו כל סבל פיזי או נפשי. בעניין מנוח זה, לא הובאה כל ראיה לכך שהוא לא איבד את הכרתו בתחילת האירוע.
על כן, אין לפסוק לו כל פיצוי בגין ראש נזק זה.
162. לגבי יורשי המנוח דורון סוורי ז"ל, טענה הנתבעת כי התובעים מתבססים על כך שאל עבר המנוח נורו כדורים, אשר האחרון שבהם פגע בראשו, וכתוצאה מכך, הוא איבד את הכרתו. מסקנתם היא כי המנוח היה מודע למתרחש סביבו, והדבר גרם לו סבל רב.