51. כאמור, כדי לבצע שינוי כה יסודי בניהול ההליך הפלילי הישראלי יש לקבל הסמכה מפורשת בדין מאת המחוקק. הצדדים הפנו בעניין זה לתזכיר החוק שהוזכר לעיל שבמסגרתו נדונה, בין היתר, האפשרות להשית אחריות פלילית על תאגיד קולט במיזוג בגין עבירות שבוצעו על ידי תאגיד היעד, ולאחר שחוסל. תזכיר החוק מפרט רציונלים שונים העומדים בבסיס ההצעה, ובין היתר:
" . . . לעומת זאת, בשני המצבים האחרים, מוצא צו חיסול כלפי חברות היעד והישות המשפטית שלהן נעלמת (לפי סעיף 323(4) לחוק החברות). עולה השאלה, האם ראוי כי במצבים (ב) ו-(ג) לעיל תמשיך לחול אחריות פלילית על התאגיד הקולט לעבירות שביצעו תאגידי יעד טרם המיזוג. שאלה זו לא נדונה בפסיקה, ולכן גם לא הוכרעה. ישנם שיקולים שונים בשאלה זו: מחד, תאגיד הנו, כאמור, ישות משפטית ולא פיזית, ובמקרים רבים יכול לשנות את פניו ולהמשיך באותה פעילות תחת כסות אחרת ואין מקום לפטור אותו מאחריות רק עקב שינוי צורני. כך במיוחד, כאשר שינוי הישות המשפטית נעשה במטרה להתחמק מאחריות פלילית. מאידך, הטלת אחריות פלילית על ישות משפטית שונה מזו שביצעה את העבירה מעלה קשיים הנוגעים לעקרונות המשפט הפלילי ביניהם עקרון האשמה ועקרון החוקיות."
[ר' תזכיר החוק, עמ' 11 – 12].
מובן שתזכיר החוק אינו מחייב, אלא יכול לכל היותר לרמז על מגמות אצל המחוקק.
52. עוד אציין, כי אף אם הייתי סבורה שפרשנות הדין הישראלי מאפשרת העמדה לדין של חברה קולטת לאחר הליך של מיזוג כאמור, סבורתני כי לא היה מקום להעמיד את הנאשמת דנן לדין, וזאת לאור עקרון החוקיות. מדובר בקביעה עקרונית ותקדימית ובשימוש בכלי זה לכאורה בפעם הראשונה [ולמצער זו הפעם הראשונה שחוקיותו של כלי זה עולה לדיון]. בנסיבות אלה, סבורתני כי יש להודיע על תקפותו של הכלל טרם עושים בו שימוש, ועל כן גם אילו הייתי סבורה או מוצאת כי פרשנות המאשימה ראויה ונכונה, היה מקום להורות על קבלת בקשה זו ולהורות על מחיקת כתב האישום נגד הנאשמת [והשווה לעניין זה ת"פ (י-ם) 4063/06 מדינת ישראל נ' צחי הנגבי ואח' (13.7.2010)].
53. כאמור, סבורתני כי כתב האישום נגד הנאשמת אין לו בסיס בחקיקה, אינו עולה בקנה אחד עם עקרון החוקיות ועם עקרון האשמה ואינו מתיישב עם השיטה המשפטית הישראלית – הן עם דיני העונשין שבשיטה הן עם הדין הכללי, ועל כן דין הבקשה להתקבל.
לאור כלל האמור אני מורה כדלהלן:
א. מורה על ביטול כתב האישום נגד הנאשמת.