חמישית, לעת דוח ועדת שטורם חיווה המפקח על התעבורה דעתו כי "לא יעלה על הדעת סגירתו של ציר זה [רחוב בר-אילן – מ' ח'] לתנועה בשבתות או בכל מועד אחר". דוח ועדת שטורם וחוות-דעתו של המפקח נולדו בעת-ובעונה-אחת, והשניים היו לאחדים. ניתן היה לצפות מן השר – כמפקח-על-התעבורה-לשעה – כי ינסה להסביר, לתרץ, להפריך דברים חד-משמעיים אלה שאמר המפקח על התעבורה כשנתיים קודם לכך. הסבר, לצערי, לא שמענו.
5. דבר אחרון, והוא אינו מעוט-חשיבות: ועדת שטורם המליצה לסגור רחובות מסוימים בשבתות ובמועדים, והוסיפה והמליצה שלא לסגור רחובות אחרים. הוועדה המליצה לסגור את רחוב בר-אילן בשעות התפילה, ובה-בעת המליצה שלא לסגור את רחוב ים-סוף. והטעם לדבר: "רחוב זה משמש ציבור רחב משכונות רמת-אשכול וגבעת המבתר ומשמש עורק תחבורה מרכזי לתושבי שכונות אלו". המלצות אלו הונחו לפני מועצת עיריית ירושלים בישיבתה מיום 30 באוקטובר 1995, לעיונם של חברי המועצה ולהחלטתם (לאמיתם של דברים ההחלטה הייתה של ראש-העירייה בסמכותו כרשות
--- סוף עמוד 125 ---
תמרור מקומית, והמועצה החליטה לסמוך ידה על ההחלטה). והמועצה אכן החליטה. אשר לרחוב בר-אילן, כך קבעה המועצה בהחלטתה, היועץ המשפטי לעירייה חיווה דעתו כי אין לה לעירייה סמכות להורות על סגירתו של רחוב בר-אילן, ועל-כן "אין מועצת עיריית ירושלים יכולה לסגור לתנועה, בשבתות ובמועדי ישראל, את רחוב בר-אילן". אשר לרחוב ים-סוף, מועצת העירייה החליטה לסוגרו בחלקו, בלא שההחלטה מסבירה על-שום-מה ולמה ראתה לסטות מהמלצתה השלילית של ועדת שטורם. ובכן, ראש-העירייה ומועצת עיריית ירושלים סטו – ולחומרה – מהמלצות ועדת שטורם, והסבר לדבר לא מצאנו. מאז אותו יום סגור רחוב ים-סוף – בחלקו – בשבתות ובמועדים, כהחלטת ראש-העירייה ומועצת העירייה, ובניגוד להמלצת ועדת שטורם.
עתה בא שר התחבורה והחליט לאמץ את המלצת ועדת שטורם לסגירת רחוב בר-אילן. אם כך עשה, מדוע לא הוסיף והורה – כהמלצת ועדת שטורם – על פתיחת רחוב ים-סוף? והרי ההמלצה לסגור את רחוב בר-אילן באה לעולם בצוותא חדא עם ההמלצה שלא לסגור את רחוב ים-סוף? שתי ההמלצות נולדו בה-בעת, והאחת אוחזת בעקב חברתה. אם ראה השר לברך את ההמלצה האחת, מדוע לא ראה לברך את חברתה אף-היא? ואם סבר השר כי ראוי ונכון לברך את ההמלצה האחת ושלא לברך את ההמלצה האחרת – לאמץ את האחת ולדחות את האחרת – האם לא ראוי היה כי יסביר ויפרש על-שום-מה ולמה נהג כפי שנהג? תוכו אכל, קליפתו זרק? ומדוע מה שהיא קליפה בעיני השר אכן קליפה היא ואין הוא תוך? מדוע לא הורה השר כי רחוב ים-סוף יהיה פתוח, כהמלצת ועדת שטורם – אותה המלצה שהשר אימץ אל-לבו? מה טעם עשה השר פלגינן דיבורא? הסבר ותירוץ לדבר לא שמענו.
6. במהלך הדיונים לפנינו עלתה הצעה כי רחוב בר-אילן ייסגר, כהמלצתה של ועדת שטורם וכהחלטת השר, אך בה-בעת יוסכם כי רחוב ים-סוף – שנסגר על-פי צו ראש-העירייה, בניגוד להמלצתה של ועדת שטורם – ייפתח כהמלצת ועדת שטורם. לשון אחר: הצענו כי המלצתה של ועדת שטורם תתקבל במלואה: גם לסגירה גם לאי-סגירה. העותרים התוקפים את החלטת השר הסכימו להצעה, והשר ביקש שהות לעיין בה. לאחר זמן הודיענו השר כי מסרב הוא להצעה, ובסירובו סמך עצמו אל סירובו של ראש-עיריית ירושלים. הטעם העיקרי לדבר: "אין זיקה תעבורתית משמעותית בין סגירת רחוב בר-אילן ובין פתיחתו מחדש של קטע מרחוב ים-סוף. רחוב ים-סוף אינו מהווה חלופה לרחוב בר-אילן".
אודה ואתוודה: תשובה זו לא ירדתי לחקרה. ושלושה טעמים עיקריים לדבר. ראשית לכול, איש לא אמר כי פתיחת רחוב ים-סוף אמורה להקל "תעבורתית" על סגירתו של רחוב בר-אילן. גם ועדת שטורם לא אמרה כן. כל שאמרה ועדת שטורם לא
--- סוף עמוד 126 ---
היה אלא שרחוב זה "משמש ציבור רחב משכונות רמת-אשכול וגבעת המבתר ומשמש עורק תחבורה מרכזי לתושבי שכונות אלו". דברים אלה איש לא הפריך. שנית, היה ברור לכול כי אותו quid pro quo – סגירה תמורת פתיחה – נועד לייסד תשתית לוויתורים הדדיים ולסובלנות הדדית. וכי העותרים לא ידעו את שיודע ראש-עיריית ירושלים, כי פתיחת רחוב ים-סוף לא נועדה לשמש תחליף תעבורתי לסגירת רחוב בר-אילן? אכן, הקורא את מכתבו של ראש-העירייה אל שר התחבורה ידע ויבין: ככל שפרנסי העיר ירושלים דהאידנא נוגעים בדבר, רחוב שנסגר לא ייפתח.
דבר אחרון: בלא כל קשר לעמדתו של ראש-עיריית ירושלים, לא שמענו מפי השר תשובה ראויה מדוע החליט לאמץ את המלצות ועדת שטורם בחלקן המחמיר אך לא בחלקן המקל. כשאני לעצמי, דומני שהנטל הוא על השר להסביר ולפרש מדוע רואה הוא לאמץ את ההמלצות אך בחלקן המחמיר בלבד. הסבר ופירוש לא שמענו ולא ידענו.
ואשר לוועדת צמרת
7. בתצהירו שמיום 6 בנובמבר 1996, דן שר התחבורה ארוכות בדוח ובהמלצות של ועדת צמרת. ככל שעלה בידי להבין, החליט השר שלא להידרש להמלצות הוועדה הואיל ונתגלעו חילוקי דעות בין חבריה באשר להסדר התחבורה בשבת. בה-בעת, מוסיף השר ומסתמך בדבריו על אותו חלק מהמלצות הוועדה המורה על סגירת רחוב בר-אילן בשבתות ובמועדים בעת התפילה. מעין אִין ולאו ורפיא בידיה. ואני לא ידעתי: האם שימש דוח ועדת צמרת את השר או לא שימש? או אולי שימש רק לחומרה?
8. וזו הייתה המלצתה של ועדת צמרת, ברוב של חמישה חברים, בהתנגדות שני חברים ובהימנעות חבר אחד:
"מתוך התחשבות בצרכי הישוב החרדי מומלץ בזאת לאמץ את החלטות ועדת שטרום ולסגור את רחוב בר-אילן לתנועה בשבתות ובמועדים, בשעות התפילה, בתנאי שיובטחו הסדרי ניידות של הציבור החילוני בהתאם לצרכיו במסגרת הסטטוס-קוו הקיים".
הקורא את ההמלצה ילמד בנקל כי נחלקת היא לשניים, שניים שהם אחד: החלק האחד מורה על סגירת רחוב בר-אילן בשבתות ובמועדים בשעות התפילה, והחלק האחר תולה את החלק הראשון "בתנאי שיובטחו הסדרי ניידות של הציבור החילוני בהתאם לצרכיו במסגרת הסטטוס-קוו הקיים". חלק זה האחרון שימש סלע מחלוקת קשה בין חברי הוועדה, ואל סלע זה התנפצה ההסכמה לסגירת רחוב בר-אילן, אותה
--- סוף עמוד 127 ---
הסכמה שהייתה בחלקה הראשון של ההחלטה. ואמנם, אך סיימו חברי הוועדה לחתום על הדוח, וכבר החלו להישמע קולות-נפץ חזקים מכל העברים באשר לדברים שהיו ולדברים שלא היו בתוככי הוועדה. והפירושים לחלקה השני של ההמלצה רבו. משירד השקט על שדה המערכה, נתגלו לעינינו שתי כתים המכחישות זו-את-זו. מעבר מזה מצאנו חברי ועדה שלפי פירושם לא ייסגר רחוב בר-אילן אלא אם תוקם מערכת תחבורה ציבורית מסודרת בשבתות; ומעבר מזה מצאנו חברי ועדה שלפי פירושם אין להקים מערכת תחבורה שאינה בנמצא כיום. ולו אמרתי לפרט ולדוש בדבריהם של חברי הוועדה, אין אני מספיק. ממש בוקה ומבוקה ומבולקה. אני מניח שכל אחד מחברי הוועדה טוען את שהוא טוען בתום-לב מוחלט – כיצד אוכל להניח אחרת? – ואולם המסקנה העולה מדבריהם היא שלא שמענו מפי הוועדה, כגוף, המלצה חד-משמעית. אלה טוענים בכה, אלה טוענים בכה, ואנו לא ידענו אנה נפנה ולאן נלך.
9. על רקע כל אלה, לו הודיענו השר כי אין הוא רואה מקום להידרש להמלצותיה של ועדת צמרת מן הטעם שלא הונחו לפניו המלצות חד-משמעיות – החרשתי. ואולם בתצהירו שהוגש לנו מוצא השר לראוי להיאבק בחלקה השני של ההמלצה, ועל כך ביקשתי לומר דברים אחדים. אומר השר על ההמלצה שלענייננו דברים אלה:
"שני נדבכים להמלצת הוועדה בענין סגירת רחוב בר-אילן: האחד – ברור ופרשנות יחידה לו, והאחר – עמום, ופרשנויות לו הרבה".
ובהמשך:
"התנאי האמור... רב הסתום בו על הגלוי".
והמסקנה:
"איש מבין חברי הועדה לא סבר, לאור הנתונים שהוצגו בפניהם, כי אין כל מקום לסגירה כלשהי של רחוב בר-אילן בשבתות ובמועדי ישראל.
שני חברי ועדה סברו כי יש מקום לסגירה מיידית של רחוב בר-אילן במשך כל שעות היממה בשבתות ובמועדי ישראל. חבר אחד נמנע, ואילו חמשת החברים האחרים המליצו, כי, מתוך התחשבות בצרכי הציבור החרדי, יש לסגור את רחוב בר-אילן בשבתות ובמועדי ישראל במשך שעות התפילה".
--- סוף עמוד 128 ---
ועוד:
"הנה כי כן, כמו רוב חברי ועדת שטורם, בשעתם, סברו, למיטב הבנתי, רוב חברי ועדת צמרת, כיום, כי עריכת איזון הולם בין האינטרס של חופש התנועה של אלו המבקשים לעשות שימוש ברחוב בר-אילן גם בשבתות ובמועדי ישראל לבין האינטרס של השמירה, או ההתחשבות, בצרכי הציבור החרדי המתגורר ברחוב בר-אילן, או בסמוך לו, מצדיק אימוץ המלצת ועדת שטורם, לפיהן יסגר רחוב בר-אילן בשבתות ובמועדי ישראל, במשך שעות התפילה".
ומכאן:
"מן האמור לעיל עולה, כי אילו קבלתי כיום את המלצות הועדה בכל הנוגע לסגירת כבישים ברחבי הארץ, בכפוף לשינויי החקיקה המתאימים, לא היתה כל מניעה לקבלת החלטה בדבר סגירת רחוב בר-אילן בשבתות ובמועדי ישראל".
ועוד:
"מן האמור לעיל עולה, כי לא הונחה בפני המלצה של רוב חברי הועדה המתנים סגירת רחוב בר-אילן בכך שישונו סדרי הניידות של הציבור החילוני בשבתות ובחגים, בדרך של קיום אפשרות לתחבורה חלופית מסודרת.
במצב דברים זה, אין בפני המלצה, המשקפת הסכמה חברתית בין חלקי הציבור השונים בכל הנוגע לתחבורה בשבת".
וכך מפרש אני את דברי השר: ההמלצה על סגירת רחוב בר-אילן באה בלשון ברורה וחד-משמעית, ואילו התנאי שאותה המלצה נתלית בו, אותו תנאי הינו סתום ומעורפל. החלטתי אפוא לאמץ את הברור ולהתעלם מן הסתום והמעורפל. ומתוך שרוב חברי הוועדה תמכו בסגירת רחוב בר-אילן, אאמץ את דבריהם ואורה אף אני על סגירת הרחוב.
10. פירוש זה להמלצת הוועדה מוטעה הוא בעליל, והחלטה הסומכת עצמה על אותו פירוש הינה החלטה שנעשתה בטעות ברורה וגלויה. לא אאריך בדברים. אומר אך זאת, שקריאה בדוח ועדת צמרת ובנספחיו – דוח ונספחים המחזיקים עשרות רבות של עמודים – מעלה בבירור את הקשר האמיץ בין חלקה הראשון של ההמלצה לבין חלקה
--- סוף עמוד 129 ---
השני. אין צורך בהעמקת-יתר כדי לדעת ולהבין כי אין חיים לחלקה הראשון של ההמלצה בלא חלקה השני, וכי השניים היו לאחדים. שני חלקי ההמלצה נדמו לאברים של אותו חי. הפרדת את חלקו האחד של החי – הרגת את החי כולו. יש שהשלם ניתן להפרדה. במה דברים אמורים, בשלם המורכב מיחידות עצמאיות. "יש בכלל מאתיים מנה" (מאתיים כוללות מאה), שהמאתיים מורכבות ממאתיים יחידות נפרדות והמאה אף היא מורכבת ממאה יחידות נפרדות. ואולם שלם שאבריו משולבים אלה באלה להיותם מקשה אחת, אין הוא ניתן להפרדה. המלצתה של ועדת צמרת הייתה כחי זה האחרון. היטיבה להסביר זאת הפרופסור גליה גולן במכתבה אל השר מיום 3 בנובמבר 1996, ואביא את דבריה. וכה כתבה הפרופסור גולן:
"הייתי מוכנה לחתום על דו"ח הועדה, אם כי החתימה היתה קשה עלי מלכתחילה בשל החלטה לסגור את רחוב בר-אילן בשעות-התפילה, שמשמעותה המעשית היא סגירת הרחוב בשבתות. בכל-זאת הייתי מוכנה, כאמור, לחתום בזכות המאמץ שנעשה על-ידי הרוב בועדה להגיע למעין 'עיסקת-חבילה': הציבור החילוני הולך לקראת הציבור החרדי, אבל הציבור החרדי הולך גם לקראת הציבור החילוני: אמנם הרחוב נסגר, אבל תתאפשר תחבורה בהיקף מוגבל בירושלים בהתאם לצרכים ובמסגרת הסטטוס-קוו. היתה גם הבנה שתתאפשר פעילות תרבותית מסויימת שאינה כרוכה בחילול שבת בפרהסיה (כמו פתיחה מבוקרת של תיאטרון ירושלים).
מאז שנתפרסמו המלצות הועדה הסתבר לי, כי אין 'עיסקת-חבילה' וגם לא תהיה. הועדה התנתה במפורש את סגירת רחוב בר-אילן במועדי-התפילות 'בתנאי שיובטחו הסדרי ניידות של הציבור החילוני בהתאם לצרכיו ובמסגרת הסטטוס-קוו', אלא שהתנאי המפורש הזה איננו עומד להתקיים: לא יחול שינוי בהסדרי הניידות וגם לא בפעילות התרבותית, כלומר, מסקנות הועדה יובילו אך ורק לסגירת בר-אילן, אך לא יובילו לתוצאה נוספת כלשהי, שנועדה להקל על חיי הציבור החילוני בבירה ולשפר את איכות-חייו.
אינני יכולה להיתמם, לעצום עיניים, ולומר לעצמי ולאחרים, שמסקנות הועדה הן לרוחי כאשר אני יודעת אל-נכון, שאין הן עומדים להתיישם הלכה למעשה כמקשה אחת. הציבור החילוני שוב מוותר, בפעם המי-יודע-כמה, מבלי שצפויה לו תמורה, למרות התנאי המפורש שהדגישה הועדה, ושעליו בנויות כל המסקנות. אם התנאי אינו בר-מימוש, קורס תחתיו כל הבנין שהועדה ניסתה לבנות על בסיס של התחשבות וסובלנות הדדית.
--- סוף עמוד 130 ---
לכן, כל עוד אין בידי ערובות לקיומו של התנאי, וליישומן של המסקנות בשלמותן, ובבת-אחת, לא אוכל לצרף את חתימתי לדו"ח. אהיה מוכנה לחתום אם יתברר לי באופן שאינו משתמע לשתי-פנים כי עם סגירת רחוב בר-אילן בזמן התפילות, ייושמו בעת ובעונה אחת גם שאר המסקנות של הועדה".
השר רשאי היה לומר, כי בשל דבריה אלה של פרופסור גולן – ודבריהם של שני חברי ועדה אחרים: ד"ר צבי צמרת ופרופסור אליעזר שבייד – לא מצא המלצה מוצקה לפניו ועל-כן החליט להתעלם מהמלצתה של ועדת צמרת מכול-וכול. ולו כך אמר – החרשתי. ואולם השר לא רשאי היה לומר, לדעתי – כפי שאמר בתצהירו – כי התנאי הוא מעורפל ועמום, ועל-כן: אחד, מוצא הוא לנכון להתעלם ממנו, ושניים, מונחת לפניו המלצת רוב חברי הוועדה המורה על סגירת רחוב בר-אילן. ברור לכול, כי למצער מקצת חברי הוועדה סוברים שההמלצה על סגירת רחוב בר-אילן תולה עצמה בקיומה של תחבורה ציבורית בשבת, וכי בהישמט התנאי נופלת אף המלצת הסגירה. כיצד זה יכול אפוא השר לומר כי מורה הוא לסגור את רחוב בר-אילן בהשעינו עצמו על המלצת הוועדה? אתמהה.
11. זאת ועוד: שר התחבורה מרבה לדבר בתצהירו על רוב ועל מיעוט בוועדת צמרת, ומנסה הוא להוכיח כי רוב בוועדה הורה על סגירת רחוב בר-אילן. בנוסף לדברים שהבאנו למעלה, נביא מדברי השר האומר במקום אחד דברים אלה:
"כפי שצויין לעיל, המלצת רוב חברי הועדה בענין הקונקרטי של סגירת כביש בר-אילן בשבתות ובמועדי ישראל בשעות התפילה, מורכבת משני נדבכים, כאשר הנדבך השני הינו התנייה בדבר הבטחת 'הסדרי-ניידות של הציבור החילוני בהתאם לצרכיו במסגרת הסטטוס-קוו'.